בבקשה תקראו אני באמת צריכה עזרה..

אם הייתי יודע מה עושים הייתי כבר עושה את זה...

שואל השאלה:
זה ממש מבאס:/
יש לי פסיכולוגית אבל אני ביישנית מדי.

גם לי היה פעם פסיכולוגית זה לגמרי בסדר...

שואל השאלה:
אני לא מרגישה בנוח לדבר איתה פתוח..:(

כן זה נורמאלי ממש גם אני הייתי ככה

אם את רוצה לדבר בפרטי אני אשמח

תנסי לדבר אם משהו על זה ואם את לא מספיק פתוחה תכתבי את זה על דף זה משחרר מנסיוןנכי גם אני לא פתוחה וזה עזר לי, את יכולה להסביר למחנכת שלך שאת עוברת תקופה לא פשוטה ושתדבר עם המורה לספורט כדי שתבוא לקראתך ולא תשים לך נכשל כנל גם לכל מקצוע

אני מבינה את ההרגשה שלך וגם יש לי חברה שהיא נמצאת בסיטואציה שלך ונותנת ללימודים המון מקום והמון השפעה על החיים שלה. אני חושבת שהטיפ הכי נכון שאני יכולה לתת לך הוא לא לתת להם להשפיע עלייך. לימודים זה חשוב אני לא אגיד שלו אבל יש אנשים ששמים אותם מעל דברים אחרים שהרבה יותר חשובים מעל עצמם ומייחסים להם חשיבות עצומה הרבה יותר ממה שצריך ונכנסים לדיכאון. לימודים זה דבר חשוב אבל צריך לזכור שהם לא הכל. שתסיימי תיכון את תרצי להיזכר בשנים מאכזבות שרק חרשת כל היום או בחוויות מדהימות עם חברים. צריך לקחת הכל בפרופורציה לדעת לשלב עוד דברים, להיפגש עם חברים, לצאת לריצה, לבלות עם המשפחה להקדיש זמן לעצמך. לדעת לעשות את ההפסקות האלה ולהבין שבסופו של דבר תמיד אפשר להשלים בגרויות ותמיד אפשר לתקן. אבל את הילדות ואת כל החוויות אי אפשר. רין מכונת זמן את לא תוכלי לחזור אחורה ולשנות את זה. אל תתני ללימודים להשפיע עלייך בצורה כזו.

שלא*

תאמת שאני מרגיש בדיוק כמוך

שואל השאלה:
תודה אני מעריכה את התמיכה;)

שואל השאלה:
אין לי אף אחד.. אפילו להורים שלי יותר חשוב המצב הלימודי שלי מהמצב הנפשי שלי.. אני מרגישה שאני לאט לאט מוותרת.

חשוב שלא תרגישי לבד בזה... יש עוד מלא אנשים שמרגישים בדיוק כמוך...

תבקשי עזרה מהפסיכולוגית, אין לך מה להתבייש, היא פסיכולוגית. אין שאלות מביכות ואין בעיה קטנה מידי. גם אם את חושבת שזה מציק לה (ואם היא פסיכולוגית טובה אני בטוח שלא) משלמים לה כדי "לסבול" אותך, וכמו שאמרי לא נראה לי שזה סבל