מישהו יכול להשיג לי את המילים של: מי יזכור את הזוכרים-יהודה עמיחי?

יש באתר שירונט

יהודה עמיחי - מי יזכור את הזוכרים
1.
פסוקים ליום הזכרון, מזמור זכירה
למתים במלחמה. גם דור הזוכרים הולך ומת,
חציו בשיבה טובה, חציו בשיבה רעה,
ומי יזכור את הזוכרים?
2.
איך מתפתחת מצבה? מכונית נשרפת בלהבה אדומה
בשער הגיא. מכונית שרופה שחורה. שלד מכונית.
שלד מכונית אחרת שנשרפה בתאונה במקום אחר.
השלד נצבע בצבע נגד חלודה, צבע אדום
כאודם הלהבה ההיא. ליד השלד זר פרחים שיבשו,
מפרחים יבשים עושים זר זכרון,
מעצמו יבשות עושים חזון עצמות שקמות לתחיה.
ובמקום אחר, רחוק מכאן, חבוי בין השיחים,
לוח שיש סדוק ועליו שמות, ענף הרדוף
מסתיר את רובם כמחלפה על פני אדם אהוב.
אבל פעם בשנה מסירים את הענף וקוראים שמות,
ובמרום דגל בחצי תורן מתנוסס בעליזות
כדגל בראש התורן, קל, קל שמח בצבעיו וברוחותיו,
ומי יזכור את הזוכרים?
3.
זקופים או כפופים ואיך עומדים בטקס זכרון?
מתוחים כאוהל או ברישול של אבל,
ראש מושפל כאשמים או ראש מורם בהפגנה נגד המוות,
עיניים פעורות וקפואות כעיני המתים
או עיניים עצומות, לראות כוכבים בפנים,
ומה השעה הטובה לזכור? בצהרי היום
כשהצל חבוי מתחת לרגלינו, או בין הערביים
כשהצל מתארך כגעגועים
שאין להם ראשית ולא תכלית, כמו אלוהים?

4.
ומה נשיר בטקס? פעם שרנו בשיר העמק,
מי ירה ומי זה שם נפל, בין בית אלפא ונהלל"
עכשיו אני כבר יודע מי ירה
ואני יודע את שמו של מי שנפל,
הוא היה ידידי.

5.
ואיך נקונן? בקינת דוד את שאול ויונתן
"מנשרים קלו, מאריות גברו" כך נקונן,

אלו באמת קלו מנשרים
היו עפים גבוה, מעל למלחמה
ולא נפגעים, היינו רואים מלמטה
ואומרים: " הנה הנשרים, הנה בני, הנה אישי, הנה אחי".

ואלו באמת גברו כאריות
היו נשארים כאריות ולא מתים כבני אדם,
היינו מאכילים אותם מכף ידנו
ומלטפים את רעמתם הזהובה,
היינו מביתים אותם בביתנו, באהבה:
בני, אישי, אחי, אישי, בני.

6.
הלכתי להלוויה של אהוד שנקרע בפצצה
הרחק מכאן, מה חדש במלחמה חדשה.
ואמרו לי ללכת לבית ההלויות החדש:
"זה שם ליד המחלבה הגדולה,
אם תלך לפי ריח החלב,
לא תוכל לטעות".

7.
פעם הלכתי עם בתי הקטנה,
הלכנו שנינו יחדיו ופגשנו איש
ששאל לשלומי ושאלתי לשלומו,
כמו בתנ"ך, ושאלה: איך
אתה מכיר אותו, ואמרתי לה,
היה אתי במלחמה, וענתה ושאלה,
"אם היה אתך במחלמה, איך
זה שהוא עוד חי ולא מת?"

8
אף אחד לא שמע על פרי היסמין,
אף משורר לא שר לו הלל,
כולם שרו שיכורים לפרחי היסמין,
לריחם העז, ללבנם על עלים אפלים,
לכח פריחתם ולעצמת חייהם
הקצרים, כחיי הפרפר וכחיי הכוכבים.
אף אחד לא שמע על פרי היסמין,
ומי יזכור את הזוכרים?

9.
אף אחד לא מהלל את פריחת הגפן
כולם מהללים את פרי הגפן ומקדשים על היין.
האם הזכרתי פעם שאבי ידע לעשות בחכמת ידיו
חבילות למשלוח לארוז חזק ולקשור חזק
שלא יפתחו בדרך כמוני.
כל-כך הרבה מות בכל ואריזה ומשלוח,
כל-כך הרבה פתוח ששוב לא יסגר, כל-כך הרבה סגור שלא יפתח לעולם.


10
ומי יזכור? ובמה משמרים זכרון? במה משמרים בכלל בעולם,
משמרים במלח ובסוכר, בחום גבוה ובהקפאה עמוקה
באטימה מוחלטת, ביבוש ובחניטה
אבל שימור הזכרון הטוב ביותר הוא
לשמרו בתוך השכחה שאף זכירה אחת
לא תוכל לעולם לחדור לתוכה ולהפריע את מנוחת הנצח של הזכרון.

11.
חיפוש שרשים בבית הקברות בוורשא
כאן השורשים מחפשים, הם מבקיעים
את האדמה והופכים מצבות
ולופתים את שבריהן לחפש
את השמות והתאריכים, לחפש
את מה שהיה ולא יהיה שוב.
השרשים מחפשים את העצים שנשרפו.

12
שכוח, זכור, שכוח,
פתוח, סגור, פתוח

ועשיתי מאמצים כדי לחפש לך את המילים אז אני ישמח לפרח ;-)