אנשים שאיבדו מישהו קרוב מה הכי עודד אותכם שאמרו לכם או עשו לכם?

להתעסק בעצמי רק ובחיפוש האושר שלי
אם אני לשנייה אחשוב על סבתא שלי יהיה לי קשה במיוחד בגלל שהיא מתה בפתאומיות אף אחד לא ציפה לזה וזה קשה אז אני פשוט לא חושב על זה ליטרלי מתעסק בחיים שלי כמו שהיה לפניי וזה כאילו היא אף פעם לא מתה .
ואני מבין את המציאות בסוף גם אנחנו נמות אז עדיף לחיות כבר קרה אז קרה בסוף נראה אחד את השני במובן מסויים מה שקרה לה יקרה לי

שואל השאלה:
אבל מתי שהוא זה יתפוצץ לך בפנים לא?צריך לשחרר אני חושבת

אני פשוט חיה את המציאות כמו שהיא.. אני לא זוכרת ממש משהו שעודד אותי או כזה אבל אני פשוט לא חושבת על זה.. בסוף גם אנחנו נמות אז פשוט נחיה את החיים עד אז..

עם הזמן זה קל יותר ואם זה יתפוצץ אז יתפוצץ יום אחד זה טוב לשחרר אני מתעסק בהווה לא בעתיד
אני לא עכשיו מעמיד פנים שהיא חיה אני פשוט מתעסק בחיים שלי בלי לחשוב אליה אולי פעם ב חושב אבל לא לעומק.
אצלי המוח מדחיק זכרונות ודברים אוטמטית אז מי שכמוני מבין אותי יותר איך זה
אך לא חושב שזה יתפוצץ כי זו המציאות ואנחנו צריכים להבין אותה
יש הרבה יתומים בלי הורים שסבלו אובדן קשה ועוד הרבה אנשים כאלה כולנו צריכים להבין זו המציאות אין מה לעשות חוץ מלהמשיך הלאה .
כואב כן אבל בסוף כולנו נמות ועדיף שננצל את החיים עד הסוף
(וכמובן זה לא אומר שאני לא אשכח אותה בחיים לא)