למה כל הזמן מזלזלים בדתיים? למה בגלל האמונה שלי ומי שאני, אני צריכה לחוות זלזול פה באתר?

שואל השאלה:
שמחה שיש עוד קצת אנשים נורמלים פה באתר :)

אנחנו בדור שבו מתפשטת הכפירה (לא עלינו). בגלל שהם רבים (כי לא קיצצו להם את הרגליים בזמן, מתי שזה רק התחיל) - אז זה נחשב ל"דעה נורמלית וליגיטימית", למרות שזה לא.

הם, כמובן, נמצאים פה גם באתר הזה.

אבל מה את מצפה? אם הם שמים פס על אלוקים - אז אין להם סיבה לשא לשים פס עלייך, אאל אם כן יש להם איזה אינטרס.

הם אנשים מסוכנים. צריך להתפלל לה' יבתךר ויעביר תא רוח הכפירה.

מה שכן, מת ישאת רוצה זלזול כמו שכתבת בפירוט - דווחי על זה, כי זה עובר על חוקי האתר.

תלוי בנסיבות.
באופן כללי, לא אגיד לאף אחד שום דבר בנוגע לאמונה שלו, כי זה לא ענייני. שכל אחד יאמין במה שהוא רוצה ויניח לי לנפשי.
אבל, כשאנשים באים ומזלזלים באמונה *שלי*, רק בגלל שהיא שונה משלהם. כשאנשים אומרים שצריך לכרות לכל מי שלא מאמין את הרגליים, רק בגלל שהוא לא מאמין, כפי שכתבו כמה הודעות מעליי. או כשבזים לי ולאמונה שלי - אין שום סיבה שאשתוק.

אנא, שימי לב! לא ראיתי בשום מקום, שפתאום התחילו לזלזל בדת. זה תמיד התחיל מזלזול ובוז כלפי הלא מאמינים. אז סליחה, לזלזל בי ובאמונה שלי זה בסדר, אבל בך ובאמונה שלך - זה לא? למה אמונה אחת עדיפה על פני רעותה? כבדי אותי - ואכבד אותך. זה עד כדי כך פשוט.

(ועכשיו, אותו אחד שהצטער על כך שלא כרתו את רגליהם של סבי וסבתי, של הוריי ושלי, יגיד: "את לא מאמינה בבורא עולם, לכן אין הצדקה להתייחס אליך בכבוד". אבל הוא כבר מקרה אבוד. אני מדברת אל אנשים נורמליים.)

שואל השאלה:
אני דווקא ראיתי בהרבה ויכוחים שלא ירדו אחד על השני (מאמינים ולא מאמינים) פתאום איזה מישהו אתאיסט שרשום שכל המאמינים הם חסרי השכלה
או שמי שמאמין ביישות לא התבגר עדיין
וכל מה שרשמתי פלוס עוד הרבה דברים אחרים..
בלי שאף אחד אמר לו לפני האמונה שלך שגויה או לא נכונה או ירד עליו בצורה כזאת או אחרת...
וזה קרה אפילו היום בשאלה

שואל השאלה:
אנונימית, שמחת אותי שיש גם אתאיסטים כמוך :)

אולי פה באתר מזלזלים, ואני מכירה את התשובות האלו.
אבל לי אישית במציאות, במסגרות שונות, הדת רק הופכת אותי לאשה יותר אינטליגנטית בעלת דעות חזקות שאי אפשר לשבור.
אני רואה שברגע שהחלטתי שאני הולכת בצניעות ושומרת נגיעה, הרבה התעניינו וכיבדו אותי הרבה יותר משאר הבנות שבסביבה(שלא כמוני).
אני חושבת שהאנשים שאומרים את זה פשוט מקנאים.
למה?
כי יש לנו מלך שרואה כל צעד שלנו, שומר ואוהב אותנו.
יש לנו על מי להישען, למי להתפלל, יש לנו אבא שתמיד שם כשצריך(וגם כשלא)
לאותם אנשים אין את זה, אין את משמעות החיים, הנשמה שלהם ככ בפנים ועצובה והרבה פעמים הם לא מבינים את הצורך שלהם לבכות תמיד... ראית פעם אדם מאמין(אבל באמת לא סתם כלפי חוץ) בוכה והוא לא יודע למה? הנשמה של המאמין מצאה את האמת וברגע שטועמים קצת ממנה, מהשמחה, מהמצוות, הנתינה.. קשה מאוד להפסיק.
בן אדם מאמין הרבה יותר מאושר, ולדעתי זה משהו שקצת מפריע לאנשים האלו.
אני רואה הרבה שאלות כמו
'איך הדתיים האלו נשענים אל משהו שלא קיים' 'מעצבן אותי שתמיד המאמינים אומרים שהכל מה' איפה האחריות שלכם'
וחושבת לעצמי, שאם באמת היה להם טוב בחיים, הם לא היו כעוסים לגבי המאמינים והאמונות שלהם.
**כמובן שמה שאמרתי לכולל את כל מי שחושב אחרת ממני, רק אלו שמזלזלים ככ בדת**

שואל השאלה:
תכלס כן
במציאות זה פחות חזק ממה שפה באתר
אהבתי מה שרשמת :) (מה? מה?! מה!!)
למה לחלק מהאנשים כל
כך מפריע האמונה שלנו?

אנונימית,
אמרתי שלא ראיתי, לא שזה לא קרה. לפי מה שאני ראיתי, זה קרה הרבה פחות. אשמח לקבל ממך קישור לאותה שאלה מדוברת.

מה מה מה,
1. את סוג של מחזקת טענה שאני חזרתי עליה לא מעט פעמים: שקל מאוד להיות דתי, כי יש לכם אמונה. להיות חילוני מאתגר הרבה יותר, גם מהסיבה הזו. כשאני טוענת את זה לפעמים, יש דתיים שיוצאים עליי כאילו אמרתי עליהם משהו איום ונורא. ואז הם טוענים שהרבה יותר קשה להיות דתי. במחילה, אנא החליטו! האם להיות דתי קל יותר מאשר להיות חילוני, או קשה יותר?
2. לא מפריע לנו שאתם מאושרים. מפריע לנו כשאתם מזלזלים בנו.

שאלה לי לשתיכן:
ידידנו תוצאה אמר, ממש כאן למעלה, שחבל שלא כרתו לכל מי שלא מאמין את הרגליים. אף אחת מכן לא העלתה בדעתה לצאת נגד האמירה הזו? או שזה נראה לכן תקין? כי בעיניי זה מזעזע.

ארמתי את ששמעתי בישיבה. זה דבר קטן. אז זה טוב שהם קיבלו א תהכח? פעם הם היו בטלים, והיה ניתן הלכניע אותם והם לא היו בעלי השפעה. היום לרק רק שהם מרגישים חופשיים, הם אפילו מחליטים לשלוט עלינו, כאילו שאנחנו זקוקים לאישור שלהם בשביל לקיים מצוות כאלה או אחרות.

לגמרי מסכימה איתך!!

סופרותם
לגבי תוצאה- אין לי ככ מה להתייחס לדברים שהוא אמר. כדאי לך לעשות כמוני.
דיברתי עם תוצאה על הדברים האלו שהוא אומר וידוע לו שאני ממש לא תומכת באמירות פוגעות.

1.להיות דתי זה קל אבל מצד שני גם מאוד קשה.
יש הרבה איסורים והלכות שאנחנו צריכים לקיים וזה החלק הקשה, צריך לא רק להאמין(האמונה זה דבר מאוד חיובי אבל אדם שרק מאמין לא נקרא דתי. דתי הוא אחד שממש הולך לפי התורה ומה שה' ציווה)אלא גם ממש לשנות את אורח החיים שלך.
האם המצוות מעיקות?
התשובה היא לא (לפחות לאדם שיודע שצריך לעשות את המצוות בשמחה)
האם קשה לפעמים למלא אותן במלואן?
כן, יש המון מצוות, צריך ללמוד הרבה. יש פעמים שהמצוות והאיסורים דורשים מאיתנו כוחות שלא ידענו על קיומן והרבה פעמים נוח לאדם לחיות בלי קשיים ואתגרים.
אבל מה שאני יכולה להגיד לך בטוח, שהמצוות, הם הרבה בשבילנו.
ומניסיוני האישי, מאז שהתחלתי להתחזק אני יכולה להעיד על עצמי שאני בנאדם הרבה יותר טוב, גם מבחינת עבודת המידות.
2. אז אתם מזלזלים חזרה? זאת הדרך שלכם להתעלות על המזלזלים בכם?
כל צד פה יגיד שמזלזלים בו, וזה נכון כי בכל קבוצה יש את היוצאי מין הכלל שלא יודעים לכבד דעות אחרות ולדבר בדרכי נועם.
כשאמרתי שמפריע לאותם מזלזלים בנו שאנחנו מאושרים, אמרתי בכוונה שזאת דעתי, מההתרשמות שלי מחלק מהמזלזלים(הדיבור, ההתייחסות הרבה) הבנתי שזה נובע ממקום שלהם עצוב, וכשהם רואים מאמינים שמחים ככ ,אולי קשה לבם להכיל את זה, ושוב, זאת דעתי.

שואל השאלה:
סופרותם
אני לא בעד לכרות לאף אחד את הרגליים ובחיים לא שמעתי על זה..
לא התייחסתי לדבר הזה כי חא ראיתי צורך לייחס לזה חשיבות כנראה שאף אחד לא חושב ככה.

לדעתי להיות חילוני יותר קל כי אין לך בכלל מגבלות ואתה יכול לעשות מה שאתה רוצה.
ברוב התחומים יותר קל להיות חילוני לדעתי

אני יכולה לשלוח קישור לשאלה שהייתה היום אבל תצטרכי כנראה לקרוא את כל התגובות כדי לראות מי אמר את זה, חוץ מהשאלה הזאת יש הרבה שאלות שאנשים אמרו דברים כאלה אבל אני כבר לא זוכרת הכל.
בנוסף אני לא יודעת אם ימחקו לי את התשובה אם אני אשים קישור, אני חושבת שאסור

שואל השאלה:
מה? מה?! מה!!
אמרת בול, הרבה חושבים שלהיות דתי זה רק אמונה וזהו ואז הכל קל בחיים.
אבל ממש לא לא צריך רק להאמין אלא גם לעשות את המצוות, מה תמיד קל לי בשבת? עכשיו כשאי אפשר להפגש עם חברים שזה מה שהייתי עושה כל השבת בערך, עכשיו אני תקועה בבית ואין יותר מדי מה לעשות חרשתי כבר על כל המשחקי קופסא חחח, אבל עושים.
החרדיות והדתיות שמתלבשות בחולצות ארוכות מה זה כיף להן? בקיץ שחם בטירוף? לא אבל הם יודעות את המטרה.
כשהייתי קטנה לא הייתי מתה לאיזה שוקולד אחרי ארוחה בשרית? רציתי אבל אמרו לי שאסור והיום אני כבר יודעת הרבה יותר טוב את הסיבה.
אני כל בוקר קמה מוקדם בשביל שחרית? לא לפעמים אני מתה מעייפות ולא קמה.
לא הכל קל אבל זאת המטרה, ויש מטרה חשובה.
האמונה בקב"ה זה לא הכל צריך לעשות דברים, לכן אני חושבת שלהיות חילוני זה הכי קל, במיוחד חילוני שמאמין, כי הוא מאמין וזהו לא עושה שום דבר בנוסף להאמין.

תודה רבה לשתיכן ל ההתייחסות הרצינית לדבריי. תמיד נעים לנהל דיון עם אנשים שמדברים בכבוד ואינם מתלהמים.

מה מה מה,
לגבי תוצאה - אני כבר מזמן לא מתרגשת ממנו. נתתי אותו כדוגמה, גם אם קיצונית, ליחס שלפעמים חילונים מקבלים מדתיים. ברור שלא כולם כאלה, אבל לצערי אנשים כאלה קיימים.
1. סיכמת יפה - "קל אבל קשה". גם לגבי חילונים המצב הוא כזה. :) אני מניחה שהחיים, באופן כללי, אינם כה פשוטים.
2. השאלה שלך במקום. את כמובן צודקת - אם מישהו מזלזל בי, הדבר הנכון והחכם לעשות הוא לא לרדת לרמה שלו. אבל, מה לעשות וכולנו אנושיים. ברירת המחדל שלי היא לכבד כל אדם באשר הוא. אבל אם מישהו מתייחס אליי בזלזול, אין סיבה שאני אתייחס אליו בכבוד. הוא לא ראוי לזה.
לגבי הנקודה השנייה: את טוענת שיש אנשים, שרואים אותך שמחים באמונתך - וזה חורה להם. ברור שהדבר נובע מבעיה שיש להם עם הקיום שלהם, בלי קשר לאמונה. וזה בהחלט לא ראוי בעיניי.

שואלת,
לגבי כריתת הרגליים - את זה תוצאה כתב בהודעה הראשונה שלו בשרשור הזה.
לא קל בכלל להיות חילוני, כבר דנו בכך לא מעט פעמים.
* כחילונית, עליך לקבוע בעצמך את כללי המוסר שלך, ולעיתים את מוצאת עצמך מתייסרת לא מעט בשל החלטות שקיבלת. * כחילונית, אין לך שום קהילה "טבעית" שתתמוך בך ברגעים הקשים, או ברגעים בהם את מתחבטת בענייני מוסר. אין לך איזו סמכות רוחנית שאת יכולה לפנות אליה.
* כחילונית, את לא יכולה להתנחם בעובדה שרשע יקבל את עונשו וצדיק את שכרו בעולם הבא, מכיוון שאת לא מאמינה שקיים אחד כזה. על כן, את עומדת מתוסכלת אל מול חוסר צדק.
* כחילונית, אין לך באמת תשובה לשאלה "למה זה קורה לי?". את לא יכולה לומר לעצמך ש"אין הקבה מעמיד אדם במבחן אלא אם יכול אותו אדם לעמוד בו", מכיוון שאת לא מאמינה שהקב"ה קיים. אין לך משענת רוחנית בזמנים קשים.

אגב, לגבי שוקולד, אני ממליצה לך לעבור למריר. גם פרווה וגם טעים יותר. :)

אני מבינה, אבל הייתי רוצה גם להגיד משהו.
אני בחיים לא אפסול אף אחד על דעתו, אני מכבדת כל אדם, כל עוד האמונה שלו לא פוגעת בי. אני אישית, אתאיסטית. אני מכבדת מאמינים ודתיים וחרדים וכו וכו, באמת את כולם. אבל לפעמים אני מקבלת תגובות נורא פוגעניות על זה שאני מביעה את דעתי בצורה כנה ומכבדת (מאוד אפילו). אני מבינה את זה, רק רוצה להגיד שיש הייטרים מכל הצדדים ושגם אנחנו נפגעים לא מעט...

מקווה שאנשים יבינו שכולנו בני אדם עם רגשות, מותר לנו להביע את דעתנו.
מצטערת לשמוע על התגובות הרעות... 3>

שואל השאלה:
שבוע טוב :)
אני אגיד גם שממש נעים לדבר איתך ואת בין היחידים שלא גורמים לי להתעצבן כשמדברים על נושאים כאלה, אנשים נוטים ישר להוציא הכל בלי לשים לב איך הם מתבטאים, אז תודה .
זה הולך להיות ארוך עכשיו אז אני מתנצלת מראש, אם את רוצה לסיים את השיחה אז זה ממש בסדר :)

כן ראיתי מה שהוא רשם, אני אישית בחיים לא שמעתי על זה, לכן גם לא התייחסתי.

יש לי קצת חברות חילוניות, אחת טובה מהשאר, אני רואה אבל שהמוסר של דתיים ושל חילונים ושל מסורתיים הוא אותו דבר, איזה דברים שונים יש לנו במוסר? אני חושבת שהמוסר התפתח מאז תקופת התנך והיום הוא כזה גם למי שלא מאמין, אני טועה?

לא הבנתי מה זאת אומרת קהילה טבעית שתומכת חחח

הקטע של השכר והעונש בעולם הבא זה נכון מה שאמרת, בשביל מי שלא מאמין אבל איזה מקרים היו לך שהיית מתוסכלת? כיאלו אני לא מצליחה להבין כל כך על מה את מדברת.
או איזה מקרים היית צריכה להחליט בעצמך מה הדבר המוסרי כשבאותו זמן דתיים לא היו צריכים להחליט לעצמם?
כי לפי ההכרות שלי עם חילונים הם נוהגים אותו דבר בדיוק כמותי ואין להם התלבטויות קשות ודברים כאלה, אם יש לך מקרים ספציפים או דוגמאות זה ממש יעזור לי להבין :/

ולגבי הדבר האחרון, זה נכון שאנחנו יודעים שהכל מהקב"ה ולכולנו יש ניסיון, אני מניחה שאתם לא חושבים ככה בנוגע לדברים שקורים, למשל בת דודה שלי התחתנה קצת לפני שהיה סגר והיה מגבלה של 100 אנשים ובהתחלה הייתה אמורה להתחתן באולם גדול עם הרבה מוזמנים ובסוף צמצמו מאוד את האירוע, דיברתי אני ואמא שלי עם דודה שלי והיא אמרה "אין מה לעשות ככה הקב"ה רצה" ואמא שלי אמרה "זה מה שהיה צריך לקרות" מניחה שלזה התכוונת.
אבל לדעתי זה יותר אצל אתאיסטים מאשר חילונים מאמינים לא? (שאין להם נחמה שהכל בידי שמים)
סורי על החפירות חחח :)

ולגבי השוקולד, כן היום אני אוכלת בעיקר שוקולד מריר אבל שהייתי קטנה רציתי כל מיני שטויות כמו פסק זמן וקינדר וכאלה חח

שואל השאלה:
אנונימית
אני מאוד שמחה שאת מכבדת, אני יודעת שהרוב כן מכבדים, כנראה זה רק באתר התאספו קבוצה של כאלה שמזלזלים.
לדעתי מי שפוגע בך זה ממש לא בסדר, אפילו אולי אפשר להגיד שעושים חילול השם.
אסור להביך ולפגוע בבן אדם מול אנשים.

אני גם מקווה שלא יהיה מזלזלים יותר, ושמחה שאת כזאת שלא מזלזלת.
אפשר אולי לא להסכים אחד עם השני אבל לא לפגוע ולזלזל.
באמונה שלי רק הקב"ה מחליט על כל אחד ואנחנו לא יכולים לשפוט.
באמונה שלך לא :)
שבוע טוב!

שואלת השאלה, ומי עם ברי הרמ"א בחושן מפשט, סימו רכח, סעיף א, הגה? את פוסלת את זה? הוא פסק את זה על סמך הגמרא במסכת בבא מציעא נט ע"א. הרי אתאיסטים אינם בכלל "עמיתך", לפיכך איסור של אונאת דברים אינו חל כלפיהם.

שואלת יקרה,
תודה רבה לך! נעים לדעת שהרגשות הדדיים.
לזה את קוראת "חפירה"? חמודה, אני קראתי את "שיר של אש ושל קרח". פעמיים. :))

1. בהרבה דברים המוסר של כולנו משותף, כי יש דברים שהם בסיסיים בחברה בה אנו חיים. למשל: אדם במצוקה, ראוי לעזור לו. ראוי לא לפגוע באחרים. אבל, יש דברים שהם שונים.
דוגמה קטנה: לפני שהבאנו ילדים לעולם, בעלי ואנוכי דנו בנושא הברית. אנא, אל תפגעי ממה שאכתוב להלן, כי זו ממש לא הכוונה. אבל מבחינתי, למול את הבן שלי זה לפגוע בשלמות גופו ולעשות לו עוול. בסופו של דבר החלטנו למול (בעיקר מסיבות חברתיות), אבל לא בלב שלם. ברור שלדתיים אין את הבעיה הזו.
כרגע לא עולים בדעתי דברים נוספים, אכתוב עוד כשיהיו.

2. המוסר התחיל להתפתח הרבה לפני תקופת התנ"ך, והוא ממשיך להתפתח גם היום. למשל: היום נחשב לא מוסרי לשאת יותר מאשה אחת. או לרצוע אוזן של עבד. או להחזיק בכלל עבד. או לאנוס שבויה טובת מראה.

3. "קהילה טבעית שתומכת" זו קבוצת אנשים שאמונתם דומה לזו שלך, והם עוזרים לך כשאת עצובה או מתלבטת. אולי זו אשליה, אבל נראה לי ש(כמעט) לכל דתי/ה שאני מכירה, יש קבוצה של דתיים שהם מהווים חלק ממנה.
למשל: חברה שלי סיפרה לי על קבוצה מהשכונה, שברגע שמישהי יולדת בשעה טובה, הם מתארגנים להכין לה אוכל בחודש הראשון. לצערי לא ראיתי אצל חילונים תופעה דומה.
אמרי לי את: האם אינך מרגישה, כדתייה, שאת מהווה חלק מקהילה? או שזה רק נראה ככה דרך עיניי החילוניות?

4. היו לא מעט מקרים בהם הייתי מתוסכלת. כילדה, ראיתי לא מעט בריונים חומקים מעונש, בעוד הילדים הטובים נשארים פגועים. הנה דוגמה להתלבטות: יש לך הזדמנות לעשות משהו רע לבריון, נגיד לשפוך מיץ לתוך התיק שלו בלי שאף אחד רואה ויודע. מצד אחד - אסור לפגוע באנשים. מצד שני - הוא מציק ומכה אותך ואת חבריך על בסיס יומיומי. איך נכון לפעול?

5. דוגמה: לפני כמה שנים נהרג חבר טוב מאוד שלי בתאונה. הוא היה כמעט בן 20. לא יכולתי להתנחם בכך שהקב"ה הושיב אותו לצידו, כי איני מאמינה בקב"ה. לא יכולתי להתנחם בכך שזה רצונו, או שזה מבחן שאני יכולה לעמוד בו, או בשלל ניחומים אחרים. יכולתי רק לעמוד חסרת אונים מול המוות הסתמי והנורא הזה. וזהו.


שבוע טוב ומבורך!
נ.ב. מי חופרת עכשיו? :)

התורה היא חיינו
למדתי בבית הספר על האונאת דברים ואתה צודק.
אך זה שאונאת דברים לא חלה עליהם לא אומר שעלינו לפגוע בהם ולהעליב אותם?
ואפילו למדנו על דעה של אחד הרבנים שמייצג רבים(סלח לי שכחתי את שמו) שאומר שבמקום שניתן לא לעשות איסור זה אז לא עושים, אנחנו לא נפגע סתם באנשים. זאת לא דרך התורה. התורה היא שלום, והקדוש ברוך הוא רק רוצה שלום ביננו.
אני לא תומכת בדעתם וברור לשני הצדדים את הניגוד בין דעותינו, אבל אנחנו בתור דתיים, מייצגים פה את ה' ואת התורה, אז אנחנו חייבים להשתדל לעשות קידוש ה'.

תלוי. תלמדי "חפץ חיים", הלכות לשון הרע, כלל ח ,סעיף ה.

שואל השאלה:
1. זה נכון, אומנם בחיים האמיתים גם את כל החילונים שפגשתי הם אמרו שיעשו ברית והם עשו ברית
אבל פה באתר דווקא נתקלתי פעם ראשונה באנשים שלא רוצים לעשות ברית.
אני לא נפגעת :)

2.נכון לא חשבתי על זה שדברים מוסריים משתנים גם היום אז תודה.

3. אני בהחלט מרגישה חלק מקהילה של איפה שאני גרה למשל, של בית ספר, יש תחושת קהילתיות במיוחד בבית כנסת בחגים יש לחושה קהילתית טובה.
אבל גם לחילונים יש קהילות זה לא חייב להיות רק אצל דתיים.
הקטע של האוכל למישהי שילדה גם לה עושים את זה, אבל גם פעם אחת אמא שלי השתתפה בין דבר כזה גם לאישה לא דתיה שהביאו לה אוכל.

4.אף פעם לא הייתי במצב כזה, מעניין מה אני או חברות שלי היינו עושות.
אבל אני באמת לא בטוחה כמה זה קשור לדתיים וחילונים, כיאלו אולי חיית אף פעם עם דתיים אבל גם אנחנו עושים כל מיני שטויות או דברים שנחשבים רעים, כולם עושים את זה, חלק יותר חלק פחות.
במיוחד שאתה ילד ונער, אתה לא חושב כל הזמן האם זה מוסרי מצד התורה לעשות את זה, אתה כן גדל על ערכי התורה אבל למיד תמצאי גם דתיים שעושים דברים כאלה.
הקטע של המיץ, אין לי מושג מה הייתי עושה, אבל ממה שאני חושבת הסיכויים שדתיים ישפכו לו מיץ הוא אותו סיכוי שחילונים ישפכו לי מיץ.
לדעתי לפחות, שוב לא הייתי אף פעם בסיטואציה כזאת.

5. אני מבינה מאוד את הקטע האחרון, זה אולי ההבדל הכי גדול, זה ולמשל הברית, כי בברית כן כואב לאמהות לראות את הבן שלהם בןכה ככה אבל הן יודעות שזה למשהו טוב ושעכשיו יש ברית בין הבן שלהן לקב"ה ושהוא ישמור עליו ויהיה חלק מהעם שלו. זה אולי כאב קטן למטרה טובה מבחינתנו
באמת אפשר לראות שתמיד שמישהו נהרג ונפטר אנחנו אומרים שעכשיו הוא במקום טוב, מתסכל עלינו, ושזה מה שהיה צריך לקרות כי אנחנו מאמינים בזה, אני מאמינה לגמרי שזה נכון.
אני מצטערת מאוד על חבר שלך :(
מקווה שהיום יותר קל לך

לא חפרת לי היה לי ממש מעניין לקרוא :)

תוצאה, תתחדש על הכינוי! הולם אותך.

שואלת יקרה,
תודה רבה לך על דבריך! על כולם. ריגשת אותי. ❤
אני חושבת שאפשר לסכם את הדיון שלנו באופן הבא:
* החיים לא פשוטים כשאתה אדם מוסרי, בין אם דתי ובין אם חילוני.
* בכל קבוצה של אנשים תמיד יהיו כאלה שהם קיצוניים, אלימים (מילולית), מזלזלים. חשוב לזכור שהם לא מייצגים את דעת הרוב. כמו תמיד, הרוב השקט יקבל את כל מי שיקבל אותו. הרוב השקט גם אינו מתלהם, אלא כשמו - שקט.

אני מקווה שירבו אנשים כמוך, ושניפגש בדיונים נוספים כאן.

שואל השאלה:
אהבתי את הסיכום
ותודה לך❤