ממה נגרם חרדה חברתית?

הרבה דברים הרוב זה דעות ורגשות לדוגמא שאתה לא טןב מספיק בשביל אחרים שישפטו אותך לרעה

שאתה חושב שאתה נגיד נראה פחות טוב מאחרים יעני שווה פחות מהם וקשה לך להוכיח שזה לא נכון

חוסר ביטחון , שיימיינג

שואל השאלה:
אמור לקרות משהו שגורם לך לחשוב שאתה לא מספיק טוב?

לא בהכרח ... יש אנשים שזה פשוט בא להם ויש אנשים שמעירים להם על דברים והם לא יודעים איך להתמודד

לא.
יש לי חרדה חברתית ולא עברתי מעולם שום טראומה. אני חושבת שתמיד היה לי את זה, עוד מילדות. אומרים שזה יכול לקרות מחוסר אהבה ותמיכה מהסביבה הקרובה, לא בהכרח.

זה יכול להיגרם בכך שאתה חושב שאתה פחות טוב מאחרים מבחינת מראה והתנהגות
זה יכול להיות גם נטישה חברתית שחבר אחד מעדיף מישהו אחר על פנייך ומשאיר אותך לבדך אצל כל אחד זה שונה ממליצה שתבדוק על זה בגוגל

לי זה קרה בגלל אלימות בבית.
כאילו זה בעיקרון הדבר המרכזי שהוביל לזה.
נהפכתי סגורה מאוד ואז עברתי חרם שרק הגביר את החרדה

החרדה החברתית שלי נוצרה בגלל טראומה מאנשים, ביסודי ובחטיבה עברתי בריונות הצקות והשפלות על בסיס קבוע בצורה שלאט לאט הרגה לי את הדימוי העצמי וזה גרם לי להיסגר ולהירתע מבני אדם כי וואלה סבלתי מאוד בכל פעם שהייתי לידם.. בילדות שלי גם תמיד חינכו אותי לפרפקציוניזם ולהישגים והאמינו שלפרגן גורם לאהבה עצמית מוגזמת אז פשוט לא עשו את זה ולהפך גרמו לי להרגיש שאני לא טובה מספיק
בטח זה השפיע גם

farfalle
אופס עכשיו הבנתי מאיפה באה החרדה החברתית שלי
1. חונכתי לזה שהדעה של אחרים חשובה יותר משלי
2. חונכתי לתחרותיות ופרפקציוניזם
3. אבא שלי היה אלכוהוליסט (ויצא מזה ברוך ה')

אומרים מסיבות גנטיות וגם מסיבות סביבתיות כמו איך גדלו אותך. אם ההורים חרדתיים והעבירו לך חרדה לדוגמא.

אני לא בטוחה אם יש לי את זה אבל כן יש לי רתיעה מאנשים לפעמים מכיוון שעברתי הצקות ביסודי וכל מקום שהייתי בו ילדים פשוט גרמו לי להרגיש לא רצויה.. והיו פעמים שניסיתי להשתלב אבל הם רק צחקו עליי וזה רק הכניס אותי לצרות אפילו... איבדתי אמון באנשים, כלומר אפילו אם מישהו מבקש ממני להשאיל לו משהו אני לא נותנת רוב הזמן.. כי אני זוכרת שלקחו לי ולא החזירו לי או החזירו לי אותם במצב לא טוב.
ותמיד כשניסו לצרף אותי לקבוצות חברים שלהם זה תמיד היה מביך, זה לא הרגיש לי טבעי, בזמן שעם החברים שלהם הם היו ממש שמחים ומלאי חיים ואיתי זה היה כמו שיחה עם רובוט. שלא לדבר על זה שהמורים עוד מכריחים אותי להתחבר עם אחרים כך שזה הופך את זה לגרוע יותר.
אני חושבת שזה אחד מהגורמים שגורמים לחרדה חברתית, הסביבה גורמת לך להרגיש לא רצוי ובגלל זה אתה מאבד דימוי וביטחון עצמי, חוסר אמון באנשים, רתיעה ובדידות.
למרות שזה גם יכול להיות גנטי, לא בהכרח השפעה מהסביבה

^בדיוק
בכללי אני חושבת שרוב הטראומות נגרמות בילדות כי זה השלב שהכי מעצב לך את החיים

אני לא מאובחנת אז אולי עדיף שלא יתייחסו לזה אבל בגן תמיד הייתי ילדה מאוד שמחה וחברותית וישר היו לי חברים...
לאט לאט התחלתי להיות שקטה אבל הכרתי חברות בכיתה א.
בכיתה ב חברה אחת עברה בית ספר.
בכיתה ג חברה שנייה עברה בית ספר.
בכיתה ד החברה האחרונה עברה בית ספר.
ואז נשארתי רק עם בנות שאני לא מתחברת אליהן, אחת מהן כל הזמן קראה לי שמנה.
התחלתי ללכת בהפסקות לשירותים ולסגור את הדלת כי פחדתי שיראו שאני לבד.
אחרי זה בכיתה ח התחילו להיות לי חברים אבל עדיין הייתי ילדה ממש סגורה.
והתחילו לקרוא לי שמנה ומשם הפכתי לאנורקסית.
כשהייתי קטנה במשך כמה שנים בן דוד שלי היה מטריד אותי ואחר כך גם אח של חברה שלי הטריד אותי וניסיתי לספר אבל לא הייתה תמיכה מהחברות הכי טובות שלי, הן לא האמינו לי אז הפכתי לסגורה עוד יותר.
אני חושבת שכל הדברים שקרו לי גרמו לי להיות סגורה, ניסיתי לשתף את הקרובים אליי ולא הייתי עזרה.
כשבן אדם פונה אליכם לעזרה אל תצחקו לו בפנים, תאמינו לו ותנו לו לדבר.
ואל תגידו שאתם לא שולטים בצחוק שלכם!
אשכרה הייתה לי חברה שסיפרתי לה שאחותי התעלפה אחרי שהבן שלה בן חצי שנה התעלף וזה הצחיק אותה.
עכשיו אני לא אנורקסית ואני פשוט פייק איט אנתיל יו מאק איט של "לא אכפת לי מה חושבים עליי".
השנה התחברתי ל3 בנות ונפגשנו מלא עד שיום אחד הלכנו להתרמות ולא ידעתי איפה הרחוב שהן גרות בו והן ניסו להסביר לי בטלפון ולא הצליח להן ואז הן באו עד אליי וזה כנראה עצבן אותן ואחרי זה ראיתי שהן יוצאות בלעדיי בסטורי.
ועוד תכננתי להציע להן לבוא אליי, אחרי מה שקרה הייתי בוייב של לא להציע להיפגש עם אף אחד אבל לקפוץ על כל הזדמנות שבה מציעים לי להיפגש....
איזה קטע, אף אחד לא רצה להיפגש איתי וכל השנה נישארתי לבד בבית ולא יצאתי לשום מקום.
כל ביטול יציאה איתי הרגשתי כאילו משהו איתי לא בסדר.

חרם בעיקר

חוסר ביטחון
נגרמת* סליחה הייתי חייבת

בתור אחד שחווה את זה במשך 6 שנים והיום לומד על הנושא הזה בפסיכולוגיה ומדעי ההתנהגות, אין משהו ספציפי שגורם לזה...
יש אין סוף סיבות ואצל כל אחד זה יכול להתחיל בגלל משהו אחר, למשל אצלי פעם זה היה בגלל המשקל שגרם לי לחוסר בטחון עצמי משם זה המשיך לכל שאר החרדות והדברים.
על הכל ניתן להתגבר ולפעמים זה אפילו עובר לבד עם הזמן וההתבגרות.
מוזמנים להתייעץ איתי ולדבר איתי מי שצריך :)

קשה להתגבר על זה וזה לא עובר לבד לרוב
אני אישית אובחנתי עם חרדה חברתית לקחתי כדורים במשך תקופה והלכתי לטיפולים פסיכולוגיים מה שעזר בהתחלה ואפשר להגיד שיצאתי מזה יחסית לפני 4 שנים אבל זה כל פעם חוזר אלי בבומרנג ומקשה עלי בסיטואציות חברתיות

מצבים לא נעימים עם החברה

מילדים מפגרים שחושבים שהם מגניבים

דימוי עצמי נמוך