תמיד כשאני מספרת על דברים שמציקים לי לא לוקחים אותי ברצינות...

את לא רצינית :)

סליחה, רציתי להיות הראשון שאומר את זה

שואל השאלה:
לא עוזר...

עכשיו באמת....
זה קצת בעיה כי פה יגידו לך להתגבר על זה ולעבור הלאה, פשוט יקח לך זמן

את לא מבינה עד כמה אני מבינה אותך...
בחיי...
אני חושבת שיש משהו היי שם שכן אכפת לו ממך גם אם זה לא נראה לך ככה...
וגם אם באמת אין... אז את תפגשי את אותו חבר/חברה טוב/ה שלא תוכלי בלדיו...
ולעכשיו, חוסר אמון באנשים זה בעיה, בעיה בזה שאין לך על מי לסמוך ומי שיעזור לך... אבל תנסי להסתכל על זה בזווית ראייה אחרת:
תיהיה כרגע יותר עם עצמך, תלמדי דברים חדשים, תעשי דברים שעושים לך טוב(תחביבים ועוד...) ככה עם הזמן ועם התהליכים את תחזקי את הביטחון העצמי שלך וגם לא יהיו לך את המחשבות האלה שלאף אחד לא אכפת ממך, ואת מרגישה פתטית ומסכנה ועוד...
בכל שלב בחיים אצל כל בן אדם יש את התקופה שבה יש 100 חברים ביחד ואתה במרכז ויש תקופות שבהם אתה לבד אפילו חבר 1 בקושי...
וזה בסדר... כי את משתנה במהלך החיים ויחד עם זה גם הסביבה...
תסמכי כרגע על עצמך, כאילו את חיה לבד, תעשי הכל לבד ואל תצפי מאחרים שהיו שם בשבילך *אבל* תדעי שאם יציעו לך עזרה או ישאלו אותך או התעניינו בך אז אל תדחי את אותו בן אדם בגלל שאת סומכת רק על עצמך... תני לו צ'אנס אבל תדעי שהוא יכול גם לעזוב...זאת אומרת תיהיה מוכנה לזה שאם הוא לא באמת עושה את זה מהלב ודואג לך והוא סתם מנצל אותך אז את כבר תיהיה מוכנה לזה...

חוץ מזה, איש חזק(נפשית) וחכם הוא זה שעבר את הכי הרבה קשיים ותקופות קשות....
למה?
כי עובדה שהוא עבר את זה ועכשיו חיי...
תזכרי את זה...




אם את צריכה עוד עזרה, אני בשימחה אעזור לך בפרטי :)

את ממש לא בכיינית ומחפשת צומי ואני מצטערת על מה שעברת. אני אשמח לדבר איתך בפרטי ולנסות לעזור.