כיצד העולם היה נראה עם חשיבה אתאיסטית נטולת רגשות?

כולם ירצחו למען האינטרסים שלהם
אם אין לבן אדם רגשות ואין לו מחויבות לאל כלשהו, הוא יעשה מה שהוא רוצה בשביל להשיג את מה שהוא רוצה

אין רגשות = אין רצונות ואין שאיפות. לכן, כולם היו נחמדים לכולם, כל הזמן. והיה משעמם רצח.

שואל השאלה:
^מה?

רובוטי? חייתי אני מניחה, יותר אינסטינקטי
אבל אין קשר בין אי אמונה בישות אלוהים לבין רגשוץ

מה לא מובן?
כשאין רגשות אין גם שאיפות. אין קנאה, אין זעם, אין רצון להצליח על חשבון האחר. לכן, אין סיבה להיות לא נחמדים.
אגב, אמונה באלוהים לא תעבוד בעולם נטול רגשות. אם אין רגש - אין אמונה.

שואל השאלה:
^בוא ננסח את זה אחרת. חשיבה אתאיסטית נטולת אמפתיה?

עולם הרבה יותר טוב בלי כל הרציחות שמתקיימים היום בשם הדת שלא לדבר על שאר ההיסטוריה

אני מתקשה להבין את הקשר לאתאיזם, אשמח להסבר. כך אני רואה את הדברים:
אם יש דת ואין אמפתיה, יש הרבה יותר רציחות והתעללויות בשם הדת. אם יש אמפתיה, יש התחשבות גם באחרים, ב"גויים" ובכופרים. אם כולם דתיים ואין אמפתיה, אין סיבה לא לטבוח בכל הכופרים.
אם כולם אתאיסטים ואין אמפתיה - לפחות אין סיבה להרוג סתם אנשים. אולי כי זה מצחיק. אבל לפחות אלה יהיו אנשים אקראיים, לא כאלה ששייכים לקבוצה מסוימת.

תגדיר רגשות.

אם לאדם לא היה רגשות הוא לא היה עושה דבר פרט לסיפוק צרכיו הבסיסיים, הוא לא היה מחפש הנאות כי הוא לא יכל להרגיש שמחה או אושר, הוא לא יכל לאהוב או להרגיש עצב, הוא היה חסר יכולת לתפקד כאדם.
השאלה לגבי היחס לזולת היא האם אנשים מסוגלים לדאוג לזולת מבלי שירגיש אליהם דבר (למשל מתוך הגינות או נסיון להסתכל על נקודת המבט של הזולת ואפילו רעיונות כמו מסך הבערות), והתשובה תענה על היחס.
אבל האם זה משנה כל כך אם אותו אדם אתאיסט?