אנשים שהיו בדיכאון

איזה סוג של ?

הייתי בקטנה אין לי את המחלה תודה לאל

שואל השאלה:
אפילו אם לא הגדירו את זה המחלה אבל היה לכם איזה חודשיים מדכאים

הרגשתי עצב, חסרת חיים, לא רציתי לקום מהמיטה, לא אכלתי הרבה, חשבתי שאף אחד לא ירצה אותי והכל בגלל שחשבתי שאני בן אדם רע, אבל אז הבנתי שאני ממש לא. אני אוהבת לעזור, אני אכפתית, יש לי חוש הומור, אני יפה ובגלל טעות אחת לא מוותרים ונכנסים לדיכאון :)

לפעמים חוסר תאבון ולפעמים יותר מדיי תאבון, ישנתי המון בלי סיבה/לא ישנתי בכלל, תחושת ריקנות, בקושי יצאתי מהבית, התדרדרתי בלימודים, התרחקתי מאנשים, בכיתי הרבה ודברים בסגנון
עדיין מטופלת

עדיין יש לי דיכאון כבר מעל 5 שנים וזה בא והולך אצלי כל כמה זמן..יכול "להעלם" לשבוע שבועיים ואז לחזור בגדול וזה התקופות הכי רעות אצלי. כשזה "נעלם" אני עדיין מרגישה דיכאון אבל מסוגלת לחייך ולצחוק ולהיות בחברת אנשים.
בגדול אני מרגישה ריקנות, כל מה שאני רוצה זה לישון כי אני תמיד מרגישה עייפות, אין כוח לזוז מהמיטה, אפילו לראות טלוויזיה זה בלתי נסבל כי קשה לראות אנשים שמחים ומאושרים, מוזיקה מעצבנת אותי..בקיצור כל מה שאני צריכה זה שקט ושלא יציקו לי (שזה כמעט אף פעם לא קורה)
וזה בעצם נוצר אצלי מאשמה כעס עצב בדידות חרדה שנאה עצמית שהצטברו במשך כלכך הרבה שנים ולא דיברתי על זה עם אף אחד עד שהתגייסתי ומצאתי בנאדם אחד שיכולתי לפרוק לו חלק מהדברים

סורי חפרתי חחח

לא הרגשתי כלום.
לא חייכתי לא צחקתי לא בכיתי כלום פשוט כלום
זאת הייתה ההרגשה הכי רעה בעולם,והדכאון ואני היינו קצת כמו תופסת הפוכה.
שהייתי מתקרבת אליו מנסה להוציא את הרגשות ולבכות והתגרות בו הוא לא היה תופס אותי אבל כשהייתי בפומבי וברחתי ממנו הכי רחוק הוא פשוט בא ומחבק.
לא הרגשתי שהיתה לי סיבה להמשיך,הייתי במקום כל כך אפל שמרוב שחשבתי מחשבות רעות והן אכלו אותי מבפנים הייתי כל הזמן שומעת מוזיקה ואני מתכוונת לזה כל הזמן האוזניות לא יצאו לי מהאוזניים,בדל לבית ספר,חזרה,בבית,טלפון בהפסקות בבית ספר הייתי לבד ושומעת ובשיעור תמיד הייתי מבקשת ושלט היו מסכימים הייתי שרה בתוך הראש כי לא יכולתי לחשוב יותר זה לא היו בכלל המחשבות שלי זה היו המחשבות של הדיכאון תאמת שלא שמים לב לתסמינים החברים בדרך כלל שמים לב ראשונים ואתה פשוט בהכחשה כי אתה ראית את זה בסרטים ולעולם לא חשבת שתהיה הילד הזה והכחשת שאתה צריך עזרה ובסוף....
טבעת,טבעת עמוק עמוק בתוך הרגשות של עצמך הדכאון פשוט משך אותך למטה.
וגם כשהתקופה עברה וקיבלת את העזרה זה בחיים לא עובר.
תמיד זה יחזור כמו בומרנג ישר לתוך הפרצוף אבל הקטע הוא שלפחות עכשיו שעברת את זה אתה יכולה לזייף.