אני מרגישה כאילו הדיכאון שלי לא יעבור בחיים ואני לא אהיה שמחה ואופטימית אף פעם, למרות שאני התחלתי לקחת ציפרלקס

בסוף הכל מסתדר תמיד

יקרה,
נדמה שאת לא מצליחה למצוא בתוכך את הכוחות להתקדם ולצאת מהמצב שאת נמצאת בו, את הכוחות להאמין שאפשר בכלל, שיהיה טוב יותר..

מתארת לעצמי כמה זה מתסכל להרגיש שמשהו בתוכך מונע ממך את האושר שלך, את היכולת שלך לתפקד ולחיות את החיים שלך.. כמה ציפית להרגיש טוב יותר אחרי תחילת הטיפול התרופתי, וכמה זה אולי מייאש שזה עוד לא קרה..

יקירה, אני רוצה להזמין אותך לצ'אט האנונימי של עמותת סה"ר, מקום בטוח לפרוק ולשתף בו, מקום בו תוכלי לדעת שאת לא לבד בהתמודדות הזו..
אם תבחרי בכך, תוכלי להיכנס לצ'אט ולספר מעט יותר על החלומות והתקוות שלך, לחשוב יחד עם הסייעים בצ'אט איך להתחיל את השינוי בחיים שלך.

תמצאי אותנו בימים א'-ה' 10:00-00:00, בשישי 8:00-13:00 ובמוצ"ש מ- 21:00 עד חצות. הלינק מצורף למטה.

בואי, מחכים לך,
מתנדבת סה"ר