למה אני לא מצליחה לאהוב את עצמי בשום צורה כלשהי ?

היי יקרה
קוראת את מילותייך בעצב, נשמע שביקורתיות רבה כלפי עצמך הפכה לשיגרת חייך ואף ממש מנהלת אותם...
ממה שאת מתארת עולה תחושה של חוסר ערך, סלידה רבה מעצמך. יכולה לתאר לעצמי עד כמה מרסק זה אולי להרגיש שאינך רואה את היופי והטוב הקיימים בך... שאת פוסלת אותם. וגם כשאחרים מנסים להראות לך מציאות אחרת, שצבועה בצבעים אופטימיים את שוללת מעצמך את האפשרות להרגיש בעלת משמעות, אפילו מעייני אחרים. כמה מטלטל זה עשוי להרגיש, אולי גם מעייף, להתעורר בכל יום לחיים בהם את, יתכן שנראת בעייני אחרים, אולם בלתי נראת בעייני עצמך.
יקרה, משערת שאת מרגישה מרוקנת מכוחות, וודאי גם חסרת אונים...
מייואשת מהמצב.
אך נראה שלמרות התסכול מצאת את הכוחות לשתף, מעט לפרוק. ואולי זה קצת העניק לך הקלה, ולו הקטנה ביותר משחרור העומס הרגשי שאינו נותן לך שקט...
יקרה, אני רוצה לספר לך על עמותת סה"ר-סיוע והקשבה ברשת בה אני מתנדבת.
לסה"ר צ'אט אנונימי לחלוטין. מזמינה אותך לשיחה עם אחד מהמתנדבים שלנו לשיחה של שיתוף, הקשבה לא שיפוטית ותמיכה.
אנחנו מחכים לך כאן, אם תרצי כמובן והמתנדבים שלנו ישמחו לתת לך להשמיע את קולך, ולשבת יחד איתך במקום שהכי מציף ומכאיב.
מחכים לך.
שלך,
מתנדבת מסה"ר.