אני רוצה טיפה לפרוק

מכשהייתי ממש קטנה הייתי בחוג התעמלות אומנותית, התאמנתי כל הזמן זה היה החלום שלי זאת הייתה הקריירה שלי כל העתיד שלי אם זה בבית אם זה אצל חברות/בבית ספר כל הזמן הייתי מתאמנת הייתי מכורה ועם כל המאמץ התוצאות הגיעו השקעתי בזה את כל כולי. הייתי הרבה תחריות והופעות אהבתי להיות הכי טובה...
אבל הגעתי לגיל מצוות שבגיל הזה אסור לי להופיע מול גברים זה שבר אותי עדיין הייתי בחוג כי חשבתי שאולי אני יצליח איכשהו למצוא פיתרון, נשארתי להתאמן אבל זה לא היה אותו דבר כי כולן עבדו על כוריאוגרפיה שלהן ואני 4 שעות הייתי בצד הייתי (הייתי מחליפת מקום) בתרגילים האישיים נתנו לי לעשות של בנות אחרות... ידעתי שלא יצא לי מזה כלום אז המורה פשוט נתנה לי תרגילים לעשות בצד לאט לאט גם החברות שהיו לי שם נעלמו כי לא היה לנו כל כך הרבה דברים במשותף אני זוכרת שכל הזמן בכיתי, כל הזמן לפני שלגמרי פרשתי הלכתי לרב העיר הוא בן אדם מדהים הוא הבין אותי אבל לא היה לו מה לעשות עם זה לא רציתי לבכות ליידו אבל ברגע שהתחלתי לדבר פשוט צרחתי מבכי לא הצלחתי בקושי לומר מילה אמא שלי דיברה במקומי אני כותבת את זה בדמעות כי זה היה חלק ענק ממני זה מה שהפך אותי למיוחדת אני זוכרת שכולם ידעו זאת הגמישה וכל הזמן ביקשו ממני לעשות תרגילים לא משנה מתי ונהנתי מזה עכשיו אני סתם עד ילדה, אני זוכרת שמאז נתקתי קשר מהחברות שלי כל הזמן הייתי נעולה בחדר בלי לעשות כלום בלי אור והייתי אוכלת מלא בלי סוף כל הזמן הייתי בוכה מה שהכי עיצבן אותי שהייתי צריכה להסביר כל פעם מחדש שאני כבר לא המר גמיש שזה נגמר החלום שלי התנפץ, אולי אתם לא מבינים טראומה זה בשבילי וחושבים שאני סתם מגזימה...אבל זה היה כאילו שאני מתתי
לאמא שלי היה הכי הרבה רגשות אשמה ואני גם זוכרת שהאשמתי אותה בגלל החוסר אונים שלי והיא עד היום אומרת לי כמה היא מצטערת פעם אחת היא אמרה לי את זה בבכי...
ועד עכשיו שאני כבר בת 14 וחצי אני בקושי יוצאת מהבית ואני כל הזמן אוכלת ואני לא עושה ספורט בכלל, קצת השמנתי ואני רוצה לחזור לעצמי רק בלי תחריות אני רוצה לנסות מחול מודרני רק הבעיה היא שאני ממש פדלאה ואני כבר רוצה שנה הבאה ללכת לחוג ואני כבר לא גמישה אין לי כמעט גמישות בגב וניסיתי לחזור קצת לעצמי אז זה ממש קשה לי וכואב
איך לחזור לעצמי?
עברתם משהו דומה/מה אתם חושבים על זה?