19 תשובות
יש הרבה, לא אפרט פה
הביישנות שלי
למצא עבודה
למצא עבודה
אנונימית
לא בוטחת באנשים בגלל שאני לא יודעת מתי מישהו משקר או מתי מישהו באמת נחמד ודואג לי
יש לי קשר עין-יד נוראי אז אני נתקעת בדברים הרבה. קושי קשה בהחלט.
התמוטטויות עצבים
התקפי חרדה
דיכאון
החברה שאני נמצאת בה
התקפי חרדה
דיכאון
החברה שאני נמצאת בה
אנונימית
לחיות
שואל השאלה:
נמשכת לאוכל מה זאת אומרת לחיות כאילו מה הקושי שקשה לך באמת לחיות זה אמור להיות מתנה לכל אחד
נמשכת לאוכל מה זאת אומרת לחיות כאילו מה הקושי שקשה לך באמת לחיות זה אמור להיות מתנה לכל אחד
דיכאון אטיפי...
העולם שאני חיה בו,כי הוא כל כך רע ולא צודק וקורים בעולם דברים רעים ואני לא מסוגלת להפסיק לחשוב על זה
העולם שאני חיה בו,כי הוא כל כך רע ולא צודק וקורים בעולם דברים רעים ואני לא מסוגלת להפסיק לחשוב על זה
כשאני לבד עם עצמי אני מתנהג באופן אחד שאני ממש אוהב וככה אני רוצה להתנהג תמיד אבל כשאני נפגש עם אנשים חברים וכאלה זה מרגיש כאילו אני לא אני ואני מתנהג באופן ממש שונה שאני ממש לא רוצה להיות ככה אבל אין לי שליטה על זה
שקשה לי להיפתח לאנשים ואני די סגורה וביישנית
שואל השאלה:
_shir_ גם אני זו תופעה למלא כמונו
_shir_ גם אני זו תופעה למלא כמונו
את הקושי שלי
^^כן זה ממש סוגר הרבה אופציות והרבה יותר קל להיפתח דרך המסך מאשר מול אנשים אחרים
הocd
אנונימית
אני לא מאונן בגלל אני חרמן, אני מאונן בגלל שאני כל הזמן לבד.
אנונימי
אהמ...
אז ככה קודם כל אין לי למי לפרוק כשאני צריך
ואין לי קשר הכי טוב עם ההורים אפילו שאני גר איתם אנחנו לא כזה מדברים כאילו יכולים שבועות חודשים בלי לדבר באמת שיחה (בעיקר עם אבא אבל עם אימא בטלפון אנחנו יותר מדברים שיחה של ממש מאשר בבית)
אין לי למה לקום בבוקר, כי אין לי עבודה אין לי לימודים אני בן עשרים ומשהו ולא בדיוק עושה עם עצמי משהו
אני מתמודד עם משהו מסויים שלא נעים לי לפרט כאן שהייתי שמח לטפל בו רק שאיני יודע איך, בעיקרון הבנתי שעם פסיכולוג אפשר לטפל בזה אבל לפעמים אני מרגיש מיואש ממש (כרגע לא בטיפול בגלל בעיות כלכליות)
אני יכול לפעמים להכנס לדיכאון לא חאכול יום שלם וכל החרא הזה
אז זהו זה בעיקר הקושי שלי
יש גם משהו שזה שמישהו חייב לי 450 שח וזה לא ניראה שהוא הולך להחזיר תכסף ואין לי מושג איך חהתמודד עם זה
איני יודע איך להתמודד עם זה רגשית ומעשית
זהו ניראה לי
אז ככה קודם כל אין לי למי לפרוק כשאני צריך
ואין לי קשר הכי טוב עם ההורים אפילו שאני גר איתם אנחנו לא כזה מדברים כאילו יכולים שבועות חודשים בלי לדבר באמת שיחה (בעיקר עם אבא אבל עם אימא בטלפון אנחנו יותר מדברים שיחה של ממש מאשר בבית)
אין לי למה לקום בבוקר, כי אין לי עבודה אין לי לימודים אני בן עשרים ומשהו ולא בדיוק עושה עם עצמי משהו
אני מתמודד עם משהו מסויים שלא נעים לי לפרט כאן שהייתי שמח לטפל בו רק שאיני יודע איך, בעיקרון הבנתי שעם פסיכולוג אפשר לטפל בזה אבל לפעמים אני מרגיש מיואש ממש (כרגע לא בטיפול בגלל בעיות כלכליות)
אני יכול לפעמים להכנס לדיכאון לא חאכול יום שלם וכל החרא הזה
אז זהו זה בעיקר הקושי שלי
יש גם משהו שזה שמישהו חייב לי 450 שח וזה לא ניראה שהוא הולך להחזיר תכסף ואין לי מושג איך חהתמודד עם זה
איני יודע איך להתמודד עם זה רגשית ומעשית
זהו ניראה לי
אנונימי
חוסר טאקט בקטע מוגזם, ברמה שאמרתי למורה שלי כאשר אבא שלה מת "לא נורא, כולם מתים בסוף".
אני נוטה לרצות אנשים כי עמוד בתוכי אני אוהבת את התגובה ושהם אומרים לי "מילה טובה". אבל אני שונאת את זה כי אני לא עומדת על שלי
אנונימית
^ מכיר תתחושה הזאת אחי של הבדידות זה הורג ממש וזה משכע
הלאונן זה סוג של לנסות לנחם תעצמך וזה משגע
הלאונן זה סוג של לנסות לנחם תעצמך וזה משגע
אנונימי
באותו הנושא: