אני רבתי על זה בערך עם כול העולם אז אני אשאל את דעתכם אפשר לצום עם הפרעות אכילה?

עדיף שלא

שואל השאלה:
אני שואלת על עצמי כאילו לא כי אני יורדת על ההפרעה

שואל השאלה:
כאילו אני כן אבל על עצמי

בתשעה באב?? חייבים?? רק אם את מרגישה שאת ממש לא מסוגלת את יכולה לאכול ממש קצתת
אבל התכוונת להפרעות אכילה שאוכלים הרבה או קצת??

המלכה של סטיפס הייתה פה;)

שואל השאלה:
קצת:)

כעיקרון זה אפשרי אבל לא ממש כדאי עצם זה שזה יתן לאדם עם הפרעות האכילה (אדם שהיה לו בעבר הפרעות אכילה) טריגר כזה לצום יותר ולאכול פחות כי משום מה - בתור מישהי שהייתה עם הפרעות כאלו, כשאני רואה ונזכרת בהרגשה שהבטן שלך ריקה זה עושה לי טריגר מסויים כי ההרגשה של רזון וריקנות בקיבה סוג של ממכרת ופיקוח נפש > כל מצווה שהיא.

שואל השאלה:
וכאילו אני לא יכולה לא לצום פתאום

אם הפרעת אכילה של הרעבה אז לא.
ממש לא.
גם אם הבן אדם יצא מזה זה יכול להחזיר אותו וזה סתם יתסבך. עדיף לאכול גם אם קצת יחסית.

שואל השאלה:
אני יודעת שזה יכול להחזיר לזה, אבל לא יצאתי מזה אז זה לא יכול לעשות לי משהו :)

כך או כך זה יכול לגרום לזה להדרדר ולהביא אותך למצב גרוע מעכשיו - לא הייתי ממליצה

הא. אז אם יש לך הפרעת אכילה את באופן כללי אמורה לנסות לצאת מזה.
עדיף לך שלא לצום.

שואל השאלה:
אני מנסה לצאת מזה :)

לדעתי לא.
כול עוד יש בעיה רפואית או נפשית שמעורבת לזה אז עדיף שלא לא משנה מה יגידו על זה, בריאות יותר חשובה וגם בדת יש את הנשמרתם לנפשותיכם וזה מוכיח כמה הבריאות חשובה יותר, לא בקטע מזלזל אל הדת פשוט ברגע שבן אדם חולה איכשהו וזה רק עלול לפגוע או להחמיר אז חבל להתחיל עם זה מראש כי ברגע שזה פוגע בך זה סתם מאבד את המשמעות לדעתי.

את בתהליך החלמה/החלמת או משהו כזה? כי אם כן אז עדיף שלא זה סתם יעשה לך טריגר וחוזרים לזה בשניות...