קטע כתיבה על התקופה המטורפת שעברתי (מוזמנים לקרוא ולהגיב מה דעתכם,כתבתי את זה בעיקר בשבילי)

וואו.עברה שנה.
לפני שנה בדיוק הייתי בחופש בגדול שבין ז לח,מתלהבת מכמה גדולה אני,מרגישה גאה בעצמי,ועם חלום ענק להיות שחקנית מפורסמת באמריקה..
גם כן חלום..
זה היה חלום יפה..אבל הוא נגוז מזמן..
ועכשיו אני יושבת בבית,בחופש שבין כיתה ח לט-נדהמת מכמה עברתי בשנה אחת.
קיבלתי קראש על חברה שלי,נמתחתי מתיחת ענק בידיה ובידי חברה אחרת,ניתקתי קשרים,פיתחתי אחרים,נכנסתי לדיכאון,הפכתי למשצית,נקעתי רגל בקורס קיץ,חגגתי 14,למדתי שאני אתאיסטית,הפכתי ליהודייה משיחית,משם חזרה לאתאיסטית,ומשם לאגנוסטית,חשבתי שאני לסבית,הבנתי שאני בכלל בי,פיתחתי חלום חדש להיות במדא,ירדתי מלהיות במדא,פיתחתי חלום אחר להיית לוחמת בצבא לשרת את המדינה ולהגן על הבית,פיענחתי הרבה על החיים,הגיעה הקורונה,למדתי המון מדעים,אחותי חלתה,הבנתי שאני בדיכאון וניסיתי לצאת ממנו,אחותי חזרה הבייתה ומשם לבסיס,התחלתי דיאטה,הפסקתי אותה ועליתי שוב במשקל,התחלתי אותה מחדש,שוב הפסקתי וככה לסירוגין.
איפה אני היום?
מנסה לעבור גלואו אפ,מחפשת נקודות אושר בחיים,רוצה לחזור לעשות ספורט,מתחילה אורח חיים בריא..לא יכולה להגיד מאושרת-אבל עם כל זה?
אני בדרך לשם.
וזה הולך להיות קשה,וזה הולך להיות מתיש,והולכות להיות לי נפילות..אבל בדיוק על זה אני בונה.

זה היה הקטע,מבקשת להגיב על הכתיבה עצמה ולא על התוכן