בבקשה כנסו חברים...חייבת לפרוק

הולך להיות ארוך מאד סליחה מראש אבל אני ממש חייבת לפרוק כואב לי ממש... אני וחבר שלי הרבה זמן ביחד היו לנו המון ריבים וכמעט פרידות כל פעם, עד שנפרדנו בסוף למשך כמה ימים בימים האלה בכיתי כל כך והייתי כל כך בדאון לא יצאתי לא אכלתי לא עשיתי כלום חוץ מלצאת לעבודה לחייך קצת לחזור הביתה ולישון חצי לילה ולקום באמצע הלילה ולחשוב עליו ולבכות עוד... באותו היום שנפרדנו שעה לפני שזה קרה היינו באמצע משחק ושמתי לב שהפעם הזאתי הוא לא הוא ברגיל הוא לא באמת היה שמח הוא ניסה להנות אבל לא באמת יכל עד שדי בצחוק אמרתי "רוצה להישאר ידידים?" ומשם השיחה רק זרמה לרצינות ולפרידה ולהבנה שפשוט ירד לו ממני הרגשות...שם נכנסתי להלם רגשי לא הבנתי מאיפה זה בא לפני שנייה היינו הכל אחד בשביל השני היינו מהזוגות שכולם קינאו ורצו להיות הם היינו מהזוגות שלא יכלו להפריד בינים דקה אחת כי כבר התגעגו היינו שותים, אוכלים, עושים אמבטיות ביחד צוחקים על שטויות שרק אנחנו נבין מדברים למשך שעות שלמות כמעט בוכים שהוא היה חוזר ללימודים היה לנו מבט מיוחד שהיינו מסתכלים אחד על השנייה היינו פשוט כמו אחים אבל בני זוג היינו זוג מדהים ביחד... אחרי כמה ימים החלטנו להיפגש ולדבר והוא החליט לתת לי הזדמנות להוכיח את עצמי סוג של חזרנו אבל לא חזרנו זאת כביכול כמה שבועות שאני צריכה להוכיח שאני מסוגלת להשתנות ולהיות אחרת...ואני יודעת שאני מסוגלת אבל המחשבה שהוא לא מאוהב בי כמו פעם כואבת לי מאד באמת אני כל כך רוצה שירד לי ממנו כדי שלפחות לא אסבול אם ישנה את דעתו אבל לא הולך לי אני פשוט שוקעת בזה עם עצמי הרגע הבנתי שהוא באמת סוג של רק מחבב...האם כדאי להמשיך להוכיח את עצמי ולהילחם על הקשר או פשוט לאט לאט לנסות להיות חסומה רגשית ולוותר?