איך חרדה חברתית מרגישה?

אמלה חברה

כמו עכו בערך

שואל השאלה:
תזכירו לי לא לשאול שאלות רציניות ב5 בבוקר יותר

כל דבר שאתה עושה נראה שמסתכלים עלייך ושופטים אותך בלי רחמים ואתה חסר בטחון עצמי ברמות מעצבנות וכל דבר מלחיץ אותך בצורה קשה

סליחה אני שבוז מת ועניתי תשובה לא רצינית לשאלה רצינית
מצטער רצח

היה לי 17 שנה, התגברתי על זה לפני חצי שנה:)
אלו דברים שלא יכולתי לעשות:
1. נניח ואיחרתי לשיעור ב3 דקות, הייתי הולכת לשירותים בבצפר למשך כל השיעור כי ידעתי שאם אני נכנסת לכיתה כולם יסתכלו עליי עד שאשב במקום שלי, והמורה תשאל אותי למה איחרתי ואצטרך לענות מול כולם
2. יכולתי להגיד לשכן שלי "בוקר טוב" ואז לחשוב על זה למשך כמה חודשים על זה שאמרתי לו בוקר טוב וכמה שזה פדיחות שאמרתי לו את זה ושהוא בטח חשב שאני מוזרה
3. אנשים פונים אלייך בבית ספר ומנסים להיות חברים שלך ואת ממש רוצה שיהיו לך חברים אבל את פשוט לא יודעת מה לעשות כי כל פעם שפונים אלייך הראש שלך חושב "איך אני יוצאת מזה" את רק מחכה שהם ישתקו וילכו כי את מפחדת, לא בקטע רע כי באמת הערכתי את זה שניסו להתחבר אליי אבל לא יכולתי לדבר עם אף אחד
4. לא יכולה לעבוד בכלום ושום דבר כי כל העבודות לגיל שלי קשורים לשירות לקוחות איכשהו, פיטרו אותי מעבודה אחת כי לא יכולתי לדבר עם אף אחד ונתנו לי המום הזדמנויות ופשוט לא יכולתי, היה נכנס לקוח ושואל אותי שאלה אני הייתי קופאת, כמה פעמים גם בכיתי
5. אנשים שאני מכירה 3-4 שנים אמרו לי "זאת הפעם הראשונה שאני שומע אותך צוחקת" "בחיים לא שמעתי את הקול שלך"

חחח לפחד להפגש עם הקראש כשהוא מציע חחח

שואל השאלה:
^^שיט אז אם ה2 הראשונים קורים לי יש לי חרדה חברתית?

זה משהו שצריך לאבחן,
גם אני הייתי חזקה בדברים האלה עד לא מזמן, חלקם עדיין קורים ברמה מסויימת אבל לא אובחנתי עם חרדה חברתית.

יכול להיות שכן, ממליצה לך לבדוק את זה כי יוכלו לעזור לך לצאת מזה וזה יסדר לך את החיים זה באמת ישנה אותם, אני נתתי לזמן לשנות את זה והתגברתי על זה כי הבנתי שאם אני לא מתחילה לדבר עם אנשים עכשיו אני בחיים לא אצא מהבית של אמא שלי
וככה בתוך יום אחד מסכן ביום ראשון של העבודה השניה שלי התגברתי על זה כי פחדתי שוב להכשל.
אל תעשי כמוני אני רצינית אם הייתי מטפלת בזה מוקדם אולי לא הייתי פורשת מבית ספר והיו לי חיי נעורים קטלניים ביותר

שואל השאלה:
אבל אבל אני מתביישת ללכת לבדוק את זה או להגיד למישהו אפילו ורק ה2 חברות הכי טובות שלי יודעות שזה קורה לי והן חושבות שאני סתם מגזימה ושאני דרמטית והן לא באמת מבינות אותי ואין לי כוח לזה עכשיו
אין דרך להתמודד עם זה לבד?

לא להתמודד עם זה לבד אני רצינית זה ידפוק לך כל דבר שתרצי לעשות בחיים שלך
את תהיי תלויה בהורים שלך בכל דבר
אני אשכרה לא יכולתי ללכת לסופר לקנות לעצמי דברים לבד כי פחדתי לדבר עם קופאית אז ביקשתי מאבא שלי לדבר
לא יודעת אם זה ככה גם אצלך אבל אם זה כן תאמיני לי שאת לא רוצה להדפק ככה עד שתהיי גדולה ועצמאית

לקפוא במקום ששואלים אותך משהו:)

שואל השאלה:
ואני לא חושבת שאני אגיע למצב של לפרוש מהבית ספר אבל אני יודעת שזה כן משפיע עליי ואני לא הולכת למסעדה וכאלה לבד אני אומרת לחברות שלי תמיד להזמין את האוכל ואני גם מתביישת ללכת לסופר לבד ומתישהו למרות שזה היה לפני המון זמן אמא שלי אמרה לי ללכת לסופר לקנות משהו ופשוט חיכיתי 20 דקות ואכלתי סרטים אם ללכת לקופה ובסוף כן הלכתי אבל פשוט אכלתי סרטים של החיים לפני זה
ורציתי גם להתמודד למשהו במועצת תלמידים אבל לא עשיתי את זה רק מהמחשבה שאני אצטרך להיות מול כולם ולדבר וזה ופשוט וויתרתי על זה
והחלום שלי זה להיות שחקנית חחחח אין לי תקווה שזה יקרה ואני בספק אם הולך לצאת ממני משהו בכלל והקטע שעם הקורונה אני חצי שנה יושבת בבית ובקושי יוצאת ואני מרגשה שזה ממש התגבר ונהיה גרוע ואני לפעמים פשוט מתחילה לבכות ולהיות משוכנעת שלא הולך לצאת ממני שום דבר ואני לא אגשים שום דבר מהחלומות שלי ולהיכנס ממש לסטרס ולוקח זמן עד שאני נרגעת מזה
ולפני הקורונה זה לא היה לי

יכול להיות שזה באמת חרדה חברתית תכלס יש כל מיני רמות לזה ואני כאילו לא מומחית לזה אבל אם באמת יש לך חרדה חברתית ואפילו אם זו סתם ביישנות יש שיטות לטפל בזה יש שיטות להפתח לאנשים
אני ממליצה לך לספר בבית ספר ליועצת והיא אמורה לדעת לאן להפנות אותך, וגם אם תספרי לאמא שלך היא בטח תרצה לעזור ותחפש פיתרון, ללכת לאבחן את זה ולקבל עזרה שאת צריכה ואפילו הקלות בדברים מסויימים

שואל השאלה:
אני שונאת את היועצת בית ספר שלי פעם אני וחברות שלי הסתבכנו בגלל טעות שלה אה כן ואז נכנסתי לסטרס ונלחצתי כי אני אף פעם לא מסתבכת והתחלתי לבכות והמורות לא הבינו מה יש לי וגם חברות שלי לא וכן אני שונאת אותה
ואני לא אומרת לאמא שלי כלום כאילו שקיבלתי מחזור אמרתי לה את זה בווטסאפ שתביני

וחשבתי פעם שאני סתם ביישנית אבל קראתי על זה המון באינטרנט ואני כמעט לגמרי משוכנעת שכן יש לי חרדה חברתית אולי לא ברמה הכי גבוהה אבל אני כן חושבת שיש לי

ואני חושבת שאמא שלי גם די שמה לב לזה כי היא רואה שאני לא רוצה ללכת לשום מקום לבד ובלעדיה והיא תמיד ידעה שאני ממש ביישנית אבל ברמה קיצונית אבל אני לא יודעת..
אני עדיין לא יודעת איך אני אמורה להגיד לה את זה..

שאת לבד ואף אחד לא יכול לעזור לך,אצלי זה היה שהיו לי בעיות והייתי בטוחה שאף אחד לא מבין אותי ואי אפשר לעזור לי
את מוזמנת לפנות אליי ואשמח לעזור לך

אני בוכה וואי גם אני אמרתי לאמא שלי שקיבלתי מחזור בוואטסאפ
הרגשתי מובכת להגיד במציאות
אבל תקשיבי גם אם את לא ככ מחוברת לאמא שלך ברמה של לספר לה דברים שעוברים עלייך זה בסדר אני לגמריי הייתי ככה עד לפני שנה
אבל שתדעי שזה בסוף בכלל לא כזה מביך כמו שאת חושבת זאת אמא שלך אני בטוחה שהיא אפילו רוצה שתספרי לה מה עובר עלייך
שבי איתה יום אחד תגידי לה שאת חושבת שיש לך חרדה חברתית ואם את והיא יכולות ללכת לבדוק את זה, אם יש דודה שאת אוהבת תגידי את זה לה והיא כבר תדבר עם אמא שלך, ככה תמיד הייתי מעבירה לאמא שלי מסרים פעם, תכף מתחילה השנה את אפילו יכולה להגיד את זה למחנכת שלך, הם תמיד מדווחים על כל דבר שתגידי בערך להורים