אני עצובה כל כך, עצובה ברמה שכואב לי בכל הגוף ואין שום דבר שיכול לעודד אותי. אני מיואשת וחסרת אונים ומנסה לשאול פה

רוצה לדבר?

רגע אז מה השאלה פה

אמאלה סליחה פאק לא ראיתי שאמרת שאת לא רוצה לדבר תתעלמי מההודעה שלי

הכל יהיה בסדר! לכולם יש זמנים קשים ואני בטוח שזה יעבור לך אל תדאגי. זה בסדר לבכות וזה עוזר, חוץ מזה לכולם יש ריבים עם ההורים, עוד מעט שתיכן תשכחו מזה והכל יהיה טוב

עריכה: ואם בכל זאת תרצי לדבר אל תתביישי לשלוח הודעה.

שואל השאלה:
זה ארוך מדי להגיד מה קרה
ארוך ברמה של סיפור חיים שלם וחוסר אונים וטחינת מים
זה ככה כל החיים שלי, אנשים אומרים לי שמה שלא יהיה זה יעבור וזה גיל ההתבגרות וזה תקופה
אבל איזה תקופה? אני ככה כבר מגיל אפס והיום אני כבר בת 18 וזה לא עובר התקופה הזאת
קשה לי מדי אוף.. אני לא יודעת מה לעשות יותר
אני הייתי מלווה בפסיכולוגית, יש לי סביבה תומכת ומודעת למצב אני לא לבד
אבל בסופו של דבר הבעיות נשארות ללא פתרון ואני סובלת יום יום..


מה השאלה? לא יודעת.. איך להתעודד בכל זאת עכשיו במיוחד שקשה לי עם אמא שלי
ובכלל איך להעביר את השעות הקשות האלה
איך מקלים קצת על הסבל היום יומי

זה כבר מעולה שיש לך סביבה תומכת שאיתך, זה לא מובן מאליו שיש אנשים שאכפת להם ממך, תאמיני לי שיש אנשים שזה רק בגדר חלום שיהיה למישהו אכפת ממך.
אני הייתי מציע לך לחשוב מחשבות שמחות ולא להתעסק במה שכבר קרה, כמו שאמרתי הכל יהיה בסדר ולכל אחד יש וויכוחים עם ההורים שלו.

שואל השאלה:
תודה למי שענה בכל זאת.. אני מעריכה את זה

בכיף, ותזכרי שכל דבר הוא זמני ובסופו של דבר הכל יהיה טוב.
לילה טוב 3>


שוב אני אומר שאם בכל זאת בא לך לדבר תרגישי חופשי לשלוח הודעה.

שואל השאלה:
תודה רבה באמת
וגם אם הייתי רוצה אני מרגישה פתטית לצאת מאנונימיות

סבבה, מקווה שעזרתי.
לילה מצויין

שואל השאלה:
בטח שאני לוקחת את עצמי לידיים.. זה בדיוק העניין, שבמשך כל השנים האלה אני נלחמת למרות הדיכאון כן לצאת מהמיטה וזה לא מובן מאליו ואני כן מנסה כל השנים וכל הזמן קורה משהו שלא תלוי בי והורס הכל
פעם אחת אפילו שום דבר שניסיתי הצליח וזה מייאש לגמרי ואני בכל זאת ממשיכה אבל הנה הפעם מה שהרס זה הקורונה
נכון זה קורונה דפקה את כולם אבל אצלי כל הזמן משהו קורה לא רק הקורונה
במשך כל החיים אני נלחמת ומנסה, אין דבר שלא ניסיתי
ותמיד הוא לא הולך בגלל איזשהו גורם, זה הגיוני בכלל? שתמיד היה משהו שהרס ותקע וקטע את הנסיונות שלי לשנות, להזיז, לעשות כל דבר?
זה כאילו אין לזה הסבר פשוט..

אני יודעת שקשה להבין ככה ולעזור כשלא מבינים את התמונה המלאה ואני מספרת ככה מאוד בעקיפין אבל שוב זה מאוד ארוך ומסובך..
ותודה רבה לך על התשובה, זה לא מובן מאליו שקראת וכתבת והקדשת מזמנך, אני באמת מעריכה מאוד

אנונימית יקרה, אמנם כתבת את זה שלשום בלילה, אבל קראתי את כל מה שכתבת והרגשתי שאני חייבת להגיב..
נשמע שאת חזקה, לוחמת, נאבקת כבר הרבה זמן עם קשיים ומנסה להמשיך הלאה ולהצליח לנתב את החיים שלך למקום טוב יותר. מדי פעם יש נקודות שבירה, שלמרות הקלישאה של "מה שלא הורג מחשל", כשמגיעים לנקודות האלו יכול להרגיש כאילו הקרקע נשמטת מתחת לרגליים.. וכעת את בנקודה כזאת, מתוסכלת ומיואשת, מלאה בצער וכאב..
נשמע שאת מכירה את עצמך ושהסביבה שלך תומכת ומנסה להכיל את המצב, אבל ייתכן שכמו שאת מגיעה לנקודות השבירה היותר קשות האלה, גם הסביבה, לדוגמא אמא שלך, יכולה להגיע אליהן, מכל מיני סיבות..
אין דרך קסם להעלים את הסבל היומיומי, את זה אני משערת שלמדת על בשרך.. אבל נשמע שאת מוכנה וכבר עושה עבודה קשה על מנת להקל על עצמך בטווח הארוך, וזה יוכל להשפיע לטובה גם על הסבל היומי..
אני יודעת שכתבת שלדבר על הדברים לא יקל, אבל אם תרצי לשתף ולפרוק את אשר על לבך את מוזמנת לצ'אט של עמותת סה"ר, בו תוכלי לדבר עם אחד המתנדבים באופן אנונימי לחלוטין, ואולי גם לחשוב יחד על דרכים להקל..

נשמח להיות לך לאוזן קשבת, הקישור לצ'אט מצורף למטה..
שולחת חיבוק,

מתנדבת סה"ר

תקשיבי לעמותת סהר, הם יכולים מאוד לעזור לך ולתת לך אוזן קשבת.

שואל השאלה:
תודה אבל בפעם האחרונה שיצרתי קשר עם עמותה כזאת הזמינו לי משטרה אז תודה אבל לא תודה