עברתי סוג של טראומה בבית

הגיוני לפעמים מגיבים לסיטואציות כאלה בדרכים אחרות ולאו דווקא בבכי. יש אנשים שמתחילים לצחוק או לחייך כששומעים שמישהו חלילה מת.. וזה לא בגלל שהם רעים זה בגלל שזאת התגובה הראשונית שלהם שהמוח משחרר ולוקח להם זמן אולי לעכל

שואל השאלה:
כן זה באמת הדחקה כי בכלל לא עכלתי את הסיטואציה עדיין

זו הדחקה

זה הגיוני זה כמו שיש אנשים שקוראים להם דברים רעים ובם מתחילים לצחוק או לחייך.
למה?
זה התנהגות עקיפה שמראה שהבן אדם רוצה לצאת מהשיט הזה.
כניראה זה מה שקרה לך רק לא עם הצחוקים אלה התעלמות...

אנונימית יקרה,

נשמע שאת מרגישה אשמה על האופן בו את מגיבה לטראומה שעברת.. אולי חוששת שמשהו לא בסדר איתך או לחילופין שישפטו אותך ויחשבו שלא אכפת לך מאותו בן משפחה שנפגע..
מתאר לעצמי שאת מבולבלת.. לא מבינה בדיוק מדוע האופן בו האירוע השפיע עלייך שונה משאר האנשים במשפחתך.. לכן חשוב שתדעי כי כל אדם מגיב לאירועים טראומטיים באופן שונה.

האם חשבת לדבר עם מישהו על מנת לנסות לעבד את האירועים שקרו? בין אם זה מטפל מוסמך או מישהו קרוב עליו את סומכת..

בנוסף, אני רוצה להזמין אותך אלינו לצ'אט של עמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), שם תוכלי להתכתב עם אחד מהמתנדבים שלנו, לשתף, לפרוק ולהתייעץ באופן אישי ואנונימי לחלוטין (הקישור מצורף למטה).

שלך,
מתנדב סה"ר