למה כשפונים ל2 המינים פונים בלשון זכר?

נוחות בדרך כלל

כי אלה החוקים של השפה העברית

אלה החוקים.
גם אם יש מיליון בנות ובן אחד, צריך לפנות בלשון זכר.
שמחתי לעזור,
סולמה זאהיר :)

אהה אז טעות שלי

^^
זה פייק ניוז, האקדמיה הפריכה את זה.
גם אם יש בן אחד ועוד שלושים בנות אז צריך לפנות בלשון זכר.

למי אכפת מהאקדמיה
סתם מוסד מיותר
תדברי איך שאת רוצה,
אם יש רוב נשי אני מדברת בלשון נקבה
זה לא מעניין אותי מה האקדמיה חושבת על זה

לשאלה, מצאתי חלק מכתבה שיכולה בערך להסביר את המצב
"ההסבר פשוט, השפה העברית התפתחה בתקופה שרק גברים קבעו את הכללים. בכל תחום. מעמד הנשים באותן תקופות היה נמוך, בלשון המעטה. לא במקרה, נוכחותן של נשים בעברית נמוכה מאוד והן נבלעות בתוך מילים שקודם כל פונות עבור גברים"

בשפה העברית הסתמיות היא בדרך כלל בלשון זכר, כמו בביטויים "קר לי", "מה שהיה", " הטוב בעיניך", "ניתן לעשות" וכו'... [אם כי שם המספר הוא תמיד בנקבה, וסתמיות ללא פניה מיוחדת של כינוי רמז, פעלים וכינויי גוף במקרא הם בדרך כלל בלשון נקבה כמו "לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה" (ישעיהו ז, ז) או "כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים" (שמות י, יא), כך גם ביטויים כמו "לעומת זאת" בימנו.]
פנייה סתמית לאדם או לקבוצה שכוללת גם זכרים וגם נקבות היא בלשון נקבה.
ניתן לראות זאת במבנה השפה, הצורה הזכרית היא בדרך כלל הבסיסית ואילו הנקבית דורשת נטייה של -ה -ית ביחידה ושל -ות ברבות, בניגוד לשם המספר שבו הנקבה היא צורת הבסיס (שלוש, ארבע, חמש, שש...) ואילו הזכר דורש נטיית -ה (שלושה, ארבעה, חמישה, שישה...)
לפי החלטת האקדמיה אכן פנייה סתמית או לקבוצה של זכרים ונקבות תהיה בלשון זכר, שכן זו דרכה של העברית, אך היא גם אמרה ששפה היא דבר דינאמי ואין זה עניינה לעסוק במניעים אידיאולוגים - אם הציבור מחליט להשתמש בלשון נקבה בכדי לפנות לקבוצה מעורבת או ליחיד באופן סתמי, כך יהיה. זה לא שהעברית לא השתנתה עם הזמן קודם לכן.