דתיים שפה ששומרים נגיעה, בעד זוגיות בגיל נוער?

חד־משמעית נגד ובדיעבד הייתי חוזר אחורה בזמן ונותן לעצמי כאפת שטות

לא יודע, אני גם בלבטים עמוקים בנושא.

מצד אחד, שמירת נגיעה זה גם ככה עניין קשוח, אז אני מניח שחברה צמודה כל היום לא תעזור בזה הרבה.
מצד שני, יש גם הרבה יתרונות בקשר כזה, הוא יכול להתפתח לקשר רציני, וגם אם לא, בגיל הזה מישהי שתהיה איתך ותקשיב לך זה חשוב וזה עוזר.

אנונימי- אני בטוחה שגם בנים יכולים להקשיב ולעזור לא צריך מישהי מהמין השני בשביל זה
אתה צריך רק למצוא חבר אמיתי שיוכל לתת לך עצות, ולהקשיב לך-וזהו
למה לא לשמור את הכל לחתונה,אישתך תעזור לך מכל הלב באהבה אמיתית
בגיל הנעורים זה סתם קשר לא טוב

עם חברים בנים זה שונה, הרבה יותר קשה להיפתח ולדבר בכנות על חולשות ומשברים עם חבר, כמה טוב שהוא יהיה.

עדיין אחי אני בטוח שריבונו של עולם יודע מה טוב עבורנו לטווח הארוך

ריבונו של עולם כן, חכמים - לא בטוח

אור בוקר, ולכתחילה לא היית חוזר אחורה בזמן ונותן לעצמך כאפה?^^^^^^^

תקשיב צדיק, שנינו יודעים שהתרוצים מאוד משכנעים כמח ששנינו יודעים שהם לא מחייבים.

אני לא יודע איך היו התנסויותך במערכות יחסים, אבל אני לא חושב שיש בהם עילה להשליך על הכלל.

חכמים לא באים לרעתנו, להבדיל גם סטאלין האמין שהוא פועל לטובת העם שלו.
בשני המקרים, נעשו דברים שלא היו צריכים להעשות, עניין הכוונה לא משחק כאן תפקיד.
התקנות שהם תיקנו והגדרים שהם גדרות התאימו אולי לתקופתם, בוודאי לא למציאותנו.

ברית כרותה לעיניים, פירשי -
ומה אתבונן על בתולה" - מה לי להתבונן בה כך היתה *חסידותי* שלא לתת עין אפילו בפנויה שמא לאחר ימים תנשא ונמצאתי כרוך אחריה.
משמע מצג שורת הדין אין בעיה.

לכבוד אור בוקר ידידי.

שמחתי לקבל את מכתבך לגבי דבריי, כעת אתייחס לגוף דבריך.

טוב, זה לא נוגע אליי לפחות, אני לא רואה את דברי השוע כמחייבים ורלוונטים.
מה גם שיש חולקים, במיוחד בימינו.

אני לא רואה את הטיעון שלך מהניסיון כאינדוקציה, נראה יותר כמו הסקת מסקנה כללית על סמך מקרה יחידני (אנלוגיה מורחבת?).

ובכן, ההבדל הוא אכן כל כך מהותי, אישה בתקופת חכמים ואישה בזמננו שונות לאין שיעור, אין מה להשוות בכלל.
בעבר התפיסה הרווחת היתה שאישה היא אמצעי להבאת ילדים, בישול אוכל ותו לא, וכשזאת התפיסה אני יכול מאוד להבין מה רע בקשר ללא מחוייבות עם אישה שלא נשואה לך.
בימינו, האישה היא הרבה יותר מזה, אני באמת חושב שקשר טוב גם אם הוא לא יוביל בסופו של דבר לנישואין יכול לעזור לשני הצדדים, ההיכרות עם המין השני, התמיכה הרגשית ועוד.
(כעת גם אין חשש שיבוא עליה והיא כבר לא תהיה בתולה שאף אחד לא רוצה להתחתן איתה והיא תיפול למעמסה על הוריה כל משך חייה האומללים.)

ממלכת כהנים וגוי קדוש משמע אומה עם תפקיד מיוחד בקרב העמים (כוזרי, אגרות צפון וכו') לא חושב שיש כאן פנייה לדרישה אינדיבידואלית.

אגרסיבי זה נהדר.

אני מוכרח לציין שאבי מורי המליץ לי גם כן על אגרות צפון, אמנם אני עוד במכתב היז' אך הרושם שקיבלתי ממנו הוא לא מרשים במיוחד.
הטענות של בנימין חדשות, סיפור המסגרת מייגע, הקשר בין כמעט כל המכתבים לבין טענות בנימין כמעט ולא קיים (למעט טו' אולי), אולי הבעיה היא הנהנתי הדלה, אולי לא.

א. מי? מעולם לא נתקלתי במישהו שאיפשר דבר כזה. אתה מוזמן לפתוח זרם חדש ביהדות אבל תלך לכל בית כנסת, בית מדרש, רב, חזן, זה מה שיגידו לך.

ב. השתמשתי בהגדרה מויקיפדיה.

ג. אני חושב שזאת קודם־כל הגזמה, וגם הסקה מתרבויות אחרות לתרבות היהודית. בתרבות היהודית יש המון נשים חזקות, יש "חכמת נשים בנתה ביתה", ברור שהחיים של שרה לא הסתכמו בלהיות משרתת במטבח. על־כל־פנים, זה שיש תמורות בתרבות המערבית לא אמור לעניין אותנו באופן מיוחד.

את התמיכה הרגשית אפשר לקבל גם ממקורות אחרים ולעניות דעתי גם באופן בריא יותר. נשים הן לא מטפלות רגשיות (אלא־אם־כן זה המקצוע שלהן).

ד. זאת בעיה. לדעתי זה המנוע של החיים היהודיים. אם אתה לא מסכים עם הנחת היסוד הזאת, אין לי הרבה מה לשכנע אותך.

בכל־זאת, אצטט את דברי הראי"ה, ואפנה אותך לרש"ר הירש על פרשת בראשית (בריאת חווה מן־הסתם).

"מדת הצניעות גורמת טובות רבות בעולם, ומתוך-כך היא זוכה לדחות מפניה דברים שהיו טובים מצד עצמם, אבל כיון שמפני יצר האדם וכחו החלש יגרמו לפרוץ במדת הצניעות, שהיא קיומו של העולם הרוחני והחמרי. מדת האהבה והידידות, בכל הסימנים והדבורים הנוחים, הי' ראוי להיות שוה בין המינים, אבל מפני יקרת ערך הצניעות נדחית מדת דרך-ארץ ממקומה עד שלא לשאול בשלום אשה א). הצנוע מכיר, כי לא מפני שנאה על המין הוא מתרחק ועושה גדרים כי-אם מפני התכלית הכללי היפה.

דוגמתם של דברים אנו מוצאים בדעות, התרחקות הראויה וכמעט מוטבעת שלא לתור אחר מחשכות המרחיקות את המעמד המוסרי, לפעמים נראה שדוחקים את חופש הדעת, אבל מי שמכיר התכלית יבין את יקר ערך ההגבלה, ויקבל אותה באהבה."

שמע אחי אני באתי *בדיוק* באותה גישה, שהיא גם די הגיונית סך־הכל ושנינו יודעים את כל התירוצים לזה.

אבל דא עקא בסוף חטפתי כאפה אחרי כאפה ואפשר היה לחסוך הכל. חכמים לא באים לרעתנו או משהו.

"ברית כרותה לעיניים, ומה אתבונן על בתולה"

לא, אני נגד

לתגובה הראשונה, לא הבנתי מה אתה רוצה.

לתגובה השנייה, קודם־כל טעיתי בציטוט, זה הולך "ברית כרתי לעיני".

המצודות אומר: "כאומר מדוע קראני כל אלה הלא כרתי ברית לעיני לבל יסתכלו בדבר האסור ומה היא הזמן אשר אתבונן על בתולה הלא לא הסתכלתי בה כ"א זמן מיעוט בעת אחשב אולי אשאנה אני או בני אבל לא הרבתי להתבונן בה יותר משעור הכרה" (וכמובן ידועים דברי השו"ע באבן העזר סכ"א כו' כו').

אתה יכול להתייחס לניסיון האישי שלי או לא להתייחס אליו. אינדוקציה זאת לא הוכחה פורמלית, אבל אתה מוזמן לשאול עוד אנשים. אני לא חושב שאשכנע אותך יותר מששכנעתי את עצמי בזמנו, ובסוף גם אתה בוחר מה לעשות ונושא בהשלכות של המעשים שלך, לטובה ולרעה.

מה לדעתך השתנה מאז? מה לדעתך ההבדל הכל־כך פונדמנטלי בין התקופה של חכמים לבין התקופה שלנו מהבחינה הזאת? האם לדעתך הטבע האנושי השתנה?

האם "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" זה לשחק בהיי סקול מיוזיקל?

אני מצטער אם אני נשמע אגרסיבי או משהו.

בכל־אופן, אם יש משהו שהייתי ממליץ בחום, זה לקרוא את כתבי הרש"ר הירש; "אגרות צפון", או את הפירוש שלו על התורה. הרעיונות אותם רעיונות.
המיוחד אצלו זה שהוא חי באמצע המאה ה־19, ממש בתוך כל המרק של הרפורמים וההשכלה בגרמניה. התנועה הרפורמית הייתה אז חזקה יותר מהיהדות האורתודוקסית והוא היה אחד הרבנים היחידים שהיוו משקל נגד של ממש. יש לו הלך חשיבה מודרני יותר, הוא מתייחס לסוגיות חדשות יחסית, וככלל הדברים שלו מאוד רלוונטיים לימינו. אני חושב שתוכל למצוא בו עניין.