למה הדור הזה נהיה דיכאוני???

כי אנחנו דור מיוחד ושונה
והמבוגרים לא מבינים אותנו ומוזרים ומיושנים ופרמיטיבים

יש נורא הרבה סיבות כמו למשל דימוי עצמי נמוך איידול משקל מושלם וזה

כי הלחץ והחרדות שמופעלים על אנשים היום הם פי 10 יותר גבוהים מאשר מה שהיה בדור של הסבים שלנו לדוגמה.
הכלכלה ושוק העבודה רק נהיים קשים יותר ומלחיצים יותר, מערכות החינוך נהיות יותר תובעניות בגלל הידע שצריך לדעת בגלל שוק העבודה הרחב שאין לו מקום כמעט

שואל השאלה:
פעם היה יותר קשה והם לא היו דכאונים האנשים

כי אנחנו יותר מידי רגשיים ונעלבים מכל דבר

פעם היה יותר קשה וגם אז היו דיכאוניים.
הדור שלנו ספציפית יותר דיכאוני בגלל שהחברה גורמת לנו להרגיש תמיד רע עם עצמנו.
כל הזמן אומרים לנו "תהייה יותר ויותר ויותר"

לא היה יותר קשה
קח בן אדם בשנות ה40 הוא יכל לעבוד עבודת 9 עד 5 רגילה ולהרשות לקנות לעצמו בית וגינה ולשלוח את הילדים שלו לאוניברסיטה או למכללה
היום לך תעבוד בעבודה 9 עד 5 אולי תצליח להרשות לעצמך *לשכור* דירה ב4-5 אלף לא כולל חשבונות וארנונה שלא לדבר שכל מי שהולך למכללות או אוניברסיטה נכנס לחובות כי זה שכר לימוד של איזה 13 אלף שקל לשנה ולוקחים הלוואות שצריך אחר כך להחזיר ושצברו ריבית אבל מתי בדיוק אתה תצליח לעבוד באופן שיצליח להחזיר את החובות האלה בזמן התואר שלך?
ואחרי שסיימת את התואר לך תמצא עבודה אבל רגע איזו עבודה אתה תמצא שתכניס לך כסף נורמלי כשיש לך תואר ראשון ? היום תואר ראשון זה שטויות אתה יודע כמה אנשים יש במדינה ובעולם בכלל עם תואר ראשון? זה לא מעניין אף אחד זה נהיה דרישה מינימלית כמו תעודת בגרות
אז אתה הולך ומוצא עבודה מסכנה שמשלמת קצת יותר ממינימום ואתה עדיין בחובות ואתה בטח ובטח לא יכול להרשות לעצמך בית עם גינה אתה שוכר דירה בתל אביב ב4 אלף כי זה הכי זול שהצלחת למצוא דירה נורמלית כי אתה צריך לגור במרכז כי שמה יש הכי הרבה ביקוש עבודה

תגיד לי איך המציאות הזאת לא מלחיצה ולא יכולה להכניס אנשים לדיכאון
מחקרים בדקו ומצאו ששיעור הדיכאון בקרב אוכלוסייה עלה ביותר מ60% מאז שנות ה50 ובצדק

הרבה סיבות נראלי פשוו אנחנו גדלנו למציאות של מלחמות הפרעות נפשיות בעיות דימוי גוף העולם כל כל מקולקל שאין לנוממש סיבה לרצות להיות פה

הסביבה

מפני שהכל ניהיה שונה בדור הזה ,
אנשים משתנים העולם משתנה
ואין איך לשנות את זה זאת המציאות שלנו לצערנו.

כי ההורים היום מגוננים יותר מידי על הילדים וכשהילדים יוצאים לעולם האמיתי הם לא מוכנים אליו ונכנסים לדיכאון

זהו טבע האדם, והוא לא השתנה בין הדורות האלה, במיוחד כשהם כל כך קרובים ולא התבצע שינוי אבולוציוני ניכר.
גם בדור הקודם אנשים היו דכאוניים וגם בדור שלפניו, ואפילו האדם הקדמון לא היה מאושר.

אבל אני לא דכאוני/:
למה להכליל

כי כולם מאוננים ומשחפשים צומי.

תמיד הילדים בדור הזה מחפשים צומי.

מחפשים*

אנונימית, ילדים שפוגעים בעצמם ומנסים להתאבד זה לא צחוק. אני מסכים שיש כאלה שבאמת מחפשים בשביל התשומת לב אבל אי אפשר שלא לתת אותה.
יותר מדי נערים סיימו את החיים שלהם רק בגלל שלא דאגו להם.

רוב הנערים מתאבדים ללא סיבה, כי הם רוצים צומי^

איך צומי
אם הם מתאבדים הם מתים
איזה צומי בדיוק??

תעשי לי טובה ותלכי תחקרי על זה. כואב לי לראות אותך כותבת את זה בתור אחד שעבר את זה.

זה שאין למישהו חברים לא אומר שהוא צריך להתאבד.

זה לא שלא היה למישהו חברים. זה אומר שזה גרם לו לבדידות ואובדניות. כשזה קורה באמת מרגישים לא בסדר עם עצמך ומחפשים את הבריחה מדי פעם. זה למה ילדים נופלים לסמים/פגיעה עצמית/התאבדות

יש משפחה גם, זה שאף אחד לא שם לב עלייך לא אומר שצריך להתאבד, זה רק מוכיח עד כמה שאתה חלש או משהו כזה

את סתם אומרת שטויות. בתור אחד שניסה במקרה בחייו בשביל להתאבד צריך ממש הרבה אומץ. יותר מדי. משתמשים בכל הכוח האחרון שהיה לך בשביל זה. אין סיבה לעשות את זה וזה קורה כשאת לא יכולה לסבול יותר את המחלות הנפשיות שלך.

זה שאף אחד לא שם עלייך לא אומר שצריך להתאבד.

את כנראה באמת לא יודעת איך זה ואת מדברת מחוסר ניסיון/ידע. אני ממליץ לך לקרוא עוד על מחלות נפשיות וללמוד קצת פסיכולוגיה. לא יזיק.

לא קשור לזה שאין לך חברים. התחושה שזה גורם לך זה הגורם להתאבדות. הבנת הנקרא.

כי אנחנו תקועים בבית לא רואים חברים ומתוסכלים מהלימודים

בגלל שהריחוק החברתי בדור הזה גדול היום כמעט כל אחד עם הטלפון שלו ולא יוצר קשר עם העולם האמיתי
וגם חסר לנו ריגושים היום אתה מקבל כול מה שאתה רוצה הכול בהישג יד ושום דבר לא מרגש אותך פעם אם היו מקבלים משהו אז זה היה נותן אושר היום זה רגיל

יש כאלה שסתם אומרים נראה לי זה קצת כמו טרנד
על מה מינוסים לא אמרתי שכולם משקרים אבל יש כאלה שכן

יש היום יותר לחץ על ילדים אנחנו יודעים יותר דברים ונחשפים ליותר דברים.. ההורים שלנו לא תמיד יבינו כי כשהם היו ילדים לא הייתה כזו מדיה חברתית שבכל שניה אפשר לקבל תגובות נוראיות ושפיטות מכל עבר.. יש יותר שנאת חינם ולאנשים יש תמיד מה לאמר ואנחנו מודעים לדברים הנוראיים בעולם וצריכים לקבל אותם בגילאים כאלה כשההורים שלנו קיבלו אותם רק בגילאים יותר מאוחרים.. אנחנו אל דור תמים

כי כולם בכיינים.