אזהרת טריגר (הפרעות אכילה)

אוף זה ככ מבאס אותי לשמוע את זה
חוץ מנפילות פה ושם גם אני הפסקתי להקיא כבר שנה
אני לא אשקר שזה לא בוער בי לפעמים והראש שלי תמיד שקט כשאני אוכלת. הרבה פעמים הרצון הזה להוציא ממני הכל תופס אותי חזק באמצע החיים.
אבל שמעי שאת תלויה אך ורק בעצמך, זה נראה שאת מודעת לכל ההשלכות של זה, הארוכות והקצרות טווח. מכאן זה רק את. אם נפלת והקאת פעם אחת זה לא יעזור להלקות את עצמך, אבל קחי את עצמך בידיים ותבטיחי לעצמך שזה חד פעמי. אין דרך אחרת, זו נטו את עם עצמך. אם תרצי להקיא אף אחד לא ימנע את זה חוץ ממך

שואל השאלה:
זה לא פעם ראשונה מאז, בגלל זה אני מפחדת...
תודה שקראת וענית 3>

אני מבינה אותך אחותי חוויתי את זה על עצמי
אני יכולה להעיד עליי שזה נורא הדרגתי, כמות הפעמים שהקאתי הלכה והתדלדלה לאט לאט. אני כבר לא זוכרת מה מתי ואיפה הקאתי בפעם האחרונה אבל מאמינה שעברו מאז שלושה חודשים פחות או יותר, שזה מטורף בשבילי בתור אחת שהייתה מקיאה לפחות לפחות לפחות 2-3 פעמים בשבוע
משברים זה בסדר, ליפול לפעמים זה לגיטימי, אבל רק תלמדי מזה ותביני עם הזמן שזה באמת לא שווה את זה

שואל השאלה:
זה מפתה מידי, לאכול ושבערך חצי מהקלוריות "יעלמו" נשמע כמו חלום
בגלל זה מפחיד אותי שאני אתדרדר כי היתרונות עולים מעל החסרונות (מבחינתי)
ואני כל כך שמחה בשבילך שאת במצב יותר טוב!! עכשיו תורי חחח, למרות שנראה לי שזאת רק ההתחלה

אל תפחדי לספר, וזה לא צומי, מגיע לך לקבל עזרה ותמיכה. אל תוותרי על הזכות להיות מאושרת, נסי לספר למישהו

שואל השאלה:
תכלס אני לא מוצאת את הסיבה המדויקת ללמה אני לא מצליחה לספר דברים כאלה לאף אחד
זה פשוט יהיה מביך כזה?

ותודה רבה לך, אבל עד שאני לא אהיה רזה אין לאף אחד איך לעזור לי, יגידו שבגלל שאני שמנה אז אין לי הפרעות אכילה

אולי לא יחשבו שאת שמנה ? ואת לא צריכה להתיש את עצמך עד מוות יקרה. את לא צריכה להיות רזה ומי שאוהב אותך לא יגיד את זה לעולם. אולי קשה לך ואת מפחדת משפיטה או משהו כזה ? לא יהיה מביך, אולי הם יתקשו להבין אותך וכל זה אבל הם ינסו לעזור לך. יש איך לעזור לך, לפחות יש איך לנסות לעזור לך, אבל את יודעת, זה תלוי בך, רזון בצורה הזו לא בריא לך . אולי תפני לעזרה מקצועית .

שואל השאלה:
כל האנשים בסביבה שלי קצת מיושנים בקטע הזה, הם חושבים שהפרעת אכילה = אנורקסיה / בולימיה = תת משקל = משהו שבחיים לא יקרה לי כי אין לי סיבה לשנוא את עצמי והחיים שלי מושלמים

וזה ממש מעוות אבל אני רוצה להיות רזה מידי כדי שישימו לב אליי ויחמיאו לי וידאגו לי פשוט שיראו שאני קיימת לשם שינוי (קצת סותר בהתחשב בעובדה שאני שונאת צומי אבל)

אולי הם לא מודעים לזה או מבינים שזה קורה לכל אחת ואחד בעולם , ואולי הם לא יודעים כמה את סובלת וכמה קשה לך וכל זה. אולי יש דרך אחרת לזה ששימו לב אליך במקום לפגוע בעצמך. לא חייב לפגוע בעצמך

"עד שלא אהיה רזה אין לאף אחד איך לעזור לי"
את חושבת שאם תהיי רזה את תפסיקי להקיא והכל יהיה סבבה?
שככה תאהבי את עצמך?
שמעי עשיתי ב ו ל את אותה טעות
הייתי מקיאה המון ולסירוגין לא אוכלת
ירדתי כמעט 15 קילו, הייתי רזה מאוד
להגיד לך שאהבתי את עצמי? חד משמעית לא. כן הרגשתי יותר ביטחון להסתובב עם מכנסים קצרים וגופיות, אבל הרגשתי כאילו הוציאו לי את כל הנשיות. היה לי ציצי פלטה ותחת קרש חיתוך. גוף של ילדה בת 8, הרגשתי לא מושכת בעליל.
היום עליתי את הכל בחזרה, ברוך ה תחת יש וציצי d נדיר אס פאק.
משקל זה ב ו ל ש י ט ובא לי להעיף לעצמי כאפה על כל דקה של אובססיביות למספרים הדביליים האלה.
ודבר שני, לרדת במשקל זה סבבה אבל זה מחייב אותך להקנות לעצמך הרגלים נכונים לכל אורך הדרך.
אז תקיאי ותקיאי ותקיאי עד שתהיי רזה כמו שרצית. ואז מה? תמשיכי להקיא? תאכלי כרגיל?
מרוב שהרגלי האכילה שלך נעשו דפוקים ומנעת מעצמך דברים במשך תקופה ככ ארוכה, יכול מאוד להיות שיהיו לך בולמוסים מטורפים שכביכול מפצים על החסכים וההימנעות שלך לאורך הזמן (ככה עליתי באיזה חודש 6-7 קילו יאי)
זה לא כיף, זה לא נעים, זה כואב ברמות לדחוף לעצמך אוכל לגוף בכמויות שאת לא מסוגלת לעמוד בהן.
לא עדיף לעשות ספורט, לאכול נכון ולפנק את עצמך לפעמים? אם את חזקה מספיק מנטלית כדי להקיא ככה (וזה דורש המון חוזק), אז קטן עלייך לעשות את זה בדרך הנכונה.

שואל השאלה:
נכון, אני בחיים לא אוהב את עצמי, אבל אני מעדיפה לשנוא את עצמי בתת משקל מאשר במשקל תקין.
לפחות אחרים לא יחשבו שהגוך שלי מגעיל, ואפילו יקנאו בי
ואני רוצה להיות דפוקה, אחרת אני שוב אבלע ולא ידעו שאני קיימת
אני מעדיפה להיות ההיא שמרעיבה את עצמה ומקיאה מאשר להיות כלום

את לא צריכה לפגוע בעצמך,את כן בחיים תאהבי את עצמך, את לא צריכה לשנוא את עצמך, את לא תהי כלום אם תעזרי לעצמך להיות מאושרת וטובה יותר., לא יקנאו בך אם תמותי מזה. הם ידעו שאת קיימת בדרך טובה יותר, את צריכה לשאוף להיות מאושרת. בבקשה אל תפגעי בעצמך. תפני לעזרה מקצועית. :(את כן יכולה לאהוב את עצמך יום אחד , לשנוא את עצמך לא יעזור לך ואת יודעת את זה ואת נבונה מאוד בשביל לדעת שזה סתם הורס אותך, הם לא יחשבו ככה אם הם יראו שאת שווה וטובה פי מאה ושאת אדם חדש טוב יותר ממה שאת עכשיו, ואני מתכונות בצורה הבריאה. את לא צריכה להיות דפוקה. הם ידעו שאת קיימת, וזה יהיה שאת תהיי מאושרת וכן תאהבי את עצמך ותקבלי את עצמך ביחד עם משקל תקין וגוף בריא , שאנשים יראו כמה את מחייכת ומאושרת ושווה באמת ואז הם יראו שאת קיימת, גם נסי לדבר ולבטא את עצמך. את לא צריכה להעדיף להרעיב את עצמך, את יכולה להיות מישהי שהיא כן מאושרת, לא תהיי כלום אם תעזרי לעצמך לעבור תהליך של יצירת עצמית לאושר

שואל השאלה:
תודה לכן 3>

על לא דבר. אל תוותרי על עצמך

אנונימית יקרה,
כמה עמוסה וקשה נשמעת התקופה שאת נמצאת בה לאחרונה: עם בית ספר, עבודה עד ממש מאוחר, מבחנים ומטלות שלא נגמרות... נראה שאת שאפתנית ומעמיסה על עצמך המון ולפעמים מרגישה מוצפת מכל הדברים שאת צריכה לעשות... אם אני מבינה אותך נכון, נשמע שכל הלחץ להספיק את כל המשימות גורם לך לפעמים לעומס רגשי גדול. עומס ולחץ שכנראה מצטברים כל כך עד שעולה בך רצון למצוא הקלה מהירה שתביא ל"ירידת מתח" וזה מוביל אותך להקאה... אולי מפחיד אותך שמקרים כאלה של הקאה בשביל הרגעה מהירה יקרו (הרבה) יותר מפעם אחת... נשמע שאת מתלבטת ומתנדנדת בין היתרונות והחסרונות של ההקאה, וכפי שכתבו כאן לפניי, נראה שאת מאוד מודעת לעצמך ולמה שמוביל אותך להקיא. נראה גם שאת מתלבטת ומתנדנדת בין רצון לא להיות לבד עם העומס הרגשי ומצד שני את כנראה לא מרגישה בנוח מספיק לדבר עם אנשים בסביבתך... אם זה ממבוכה או מחשש שלא יבינו אותך ויגידו שאין לך הפרעת אכילה ( אפילו שבתוכך נשמע שאת חושבת/ יודעת שיש לך).
יקירה, אם אני מבינה אותך נכון, הסיבה שבגללה כתבת כאן זה חשש ופחד שלך שאת עלולה להידרדר, כאילו מפחדת שתאבדי שליטה על התדירות של ההקאות... כמה טוב שכתבת כאן ושיתפת במה שעובר עלייך .
את לא חייבת להיות לבד עם כל העומס (האמיתי - בלימודים בעבודה, וגם הרגשי - מתח וחרדה)...
אני מתנדבת בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) ואת מוזמנת לדבר איתנו על מה שמעמיס ומעיק עלייך...
נהיה שם בשבילך ונקשיב לך ולמה שתבחרי לשתף.
https://sahar.org.il/help/
לילה טוב,
ממני
מתנדבת סה"ר