אני פשוט פורקת

אני מרגישה מטומטמת.
אני מרגישה שאני לא צריכה להמשיך לחיות ולבזבז לאנשים את הזמן.
אני מרגישה שאני לא טובה מספיק.
אני מרגישה שאני לא שווה לכלום.
דיי אני פשוט לא רוצה להמשיך לחיות ככה.
אני פשוט לא טובה בכלום, אני גרועה בהכל ואני מקבלת את התחושה הזאת מאבא שלי (אמא שלי נפטרה לפני שנתיים) והוא כל הזמן כועס עליי וצועק עליי ואומר כמה אחותי הקטנה בת העשר מושלמת ועודה הכל מושלם וכמה אני גרועה למרות שאני בכיתת מצטיינים אני פשוט לא עומדת בעומס של הלימודים ואז עוד עם אבא שלי אני צריכה להתמודד עם הצעקות שלו עליי והוא תמיד עצבני עליי ומעדיף את אחותי בכל סיטואציה למרות שהיא תמיד מתחילה.
נמאס לי לבכות במקלחת כדי שאף אחד לא ישמע אותי ולבכות בלילה אחרי שכולם הולכים לישון כי אני יודעת שפשוט יצעקו עליי להיות בשקט ושאני אסתום את הפה שלי.
יש לי רק שלוש חברות בודדות שמחזיקות אותי כל כך קרוב מדיכאון וגם מזה אני מפחדת שאנחנו נריב מתישהו ואז פשוט לא תהיה לי שום סיבה לא להתאבד פשוט ולגמור את הסיפור ואת כל הסבל הזה.
אני מרגישה שהכל נגדי ואני לא יכולה לעשות כלום עם זה.
אם קראתם עד לפה אני מצטערת שביזבזתי לכם את הזמן.