יש פה כאלה שהיו בבית חולים פסיכיאטרי ?

הקטינה שלי נועה הייתה, שומעים שם משה פרץ, חוויה מזעזעת
יאללה תעשו לי צדק

אני הייתי, זו חוויה מאוד מוזרה
יש רגעים שאת שונאת את השהייה שלך שם ושיש פעמים שאת פשוט לא רוצה לעזוב
מה שממש עזר לי שם היה זה שהכרתי אנשים מדהימים עם אותן בעיות כמו שלי וזה גרם לי להרגיש שאני לא לבד

שואל השאלה:
רגע הוציאו אותך מהבית חולים כל יום ולקחו אותך לבית ספר ?

שואל השאלה:
זה כאילו ממש כיתות עם ילדים כמו בבית ספר רגיל ?
למדתם מקצועות רגילים ?

ומה יותר כיף
בית ספר רגיל או בית ספר של בית חולים ?

כאילו היה כזה לוז (השקמה, ארוחה, בית ספר, ארוחה, בית ספר) ובאמצע היו טיפולים עם פסיכאטרים או פסיכולוגים וכדומה
ואז אחרי הצהריים אפשר להיות במחשבים או לשחק משחקי קופסא ולפעמים היו פעילויות וכאלה
לא יודעת
היה משעמם חלר מהזמן וחלק מהזמן סבבה

כן.
מעין ראיון עם פסיכיאטר.
היה כיף כי הוא היה בחור מצחיק וגם סילק אותי בלי תיק פסיכיאטרי ובלי כדורים.

באשפוז הזה ספציפית הייתי חצי שנה אבל הייתי גם באשפוז הפרעות אכילה שזה דומה אך שונה שנה וחצי
וכן, היו יציאות לפי רמה והתנהגות

שואל השאלה:
נתנו לך כדורים ?

אם כן,את חושבת שהכדורים האלה עזרו לך באמת ? או שסתם נתנו לך


ועוד שאלה אחרונה, הכרת חברים שם ? כאילו היה קל לתקשר עם אנשים שם ?

זהו, סליחה שחפרתי

כן, נוגדי חרדות וכדור שינה
הם עזרו לי עד לשלב מסויים ואז כשהשתחררתי החלפתי את זה לירוק במקום. יותר יעיל לשני הדברים.

כן. החברה הכי טובה שלי משם.

לא
יש בית ספר של הבית חולים

לא
זה כאילו בית ספר רק של הילדים שמאושפזים
איפה שאני הייתי מאושפזת זה כאילו היה בניין של בית ספר צמוד לחצר פנימית של המחלקה ואז הולכים בבוקר דרך החצר לבית ספר
והבית ספר זה כזה כמה כיתות לפי נושאים (מתמטיקה, אנגלית, מוזיקה, אומנות, היסטוריה ואזרחות, לשון ותנך, מטבח לימודי, מדעים וערבית, ספרייה) וכזה כל בוקר תלו מערכת שכתוב כל ילד איפה הוא נמצא בשיעורים (סידרו את זה לפי הצרכים הלימודיים) וכאילו יושבים בכיתה כזה בין ילד אחד ל5 בדרך כלל וכל אחד עושה את המטלות שלו עם עזרה של המורה

שואל השאלה:
ובכמה זמן היית שם ?
יותר משנה ?
חזרת הביתה לפעמים ?