שאלות לדתיים (רק!) שלדעתם קיומו של אלוקים הוא "לא וודאי", אלא מטול בספק ומדובר באמונה "לא מוכחת", חס ושלום

שואל השאלה:
tmm, אבל אתה מבין שלטענה שלך יש מקום רק אם קיומו של אלוקים הוא וודאי, ולא שהוא מוטל בספק, חס ושלום?

אמרת "הוא ברא אותי". זה באמת נכון. הוא באמת ברא אותך. אבל יש ספק (חלילה!) שהוא קיים בכלל - אז יש גם ספק שהוא זה שברא אותך, כי מישהו שהוא לא קיים - לא יכל לברוא אותך.

אז במקרה כזה (אם קימו של אלוקים ההי ספק ואל וודאי, חס ושלום) אתה מחשיב את מישהו שקיומו מוטל בספק למעלה ממישהו שנמצא אצלך מול העיניים בטענה "האו ברא אותי". אם זה "רק אמונה" שהוא ברא אותך...

שואל השאלה:
אם לא היינו קיימים - אז גם לא היינו מנהלים עכשיו דיון, לא? מה מחבר ביננו? אם אנחנו חלום של מישהו - אז למה יש לנו רגשות עצמיים ותקשורת ביננו? שאנינו נחלום. מה קשור חלום של מישהו אחר?

^^ זה החלק שבו צריך להחליט אם שומרים על אורח חיים דתי או לא. אם לדעתך הסיכוי של קיום האל שווה את זה אז שמור אם לא אז לא.

אנונימי
כמו שאתה לא מבין את אלוהים-גם לא תבין את החלום, אולי זה חלום ששונה לגמרי מאיך שאנחנו חולמים.. או לאו דווקא חלום, יכול להיות שהדיון הזה הוא אשליה ולא קורה בכלל

להגיד שאתה מאמין אבל לא בטוח במאה אחוז זה כמו לא להאמין במיוחד ביהדות שצריך להאמין ולהיות בטוחים בזה, זה הכלל הראשון ביהדות.

^ יש דברים שלא בשליטה שלנו עם כל הכבוד

ס''ס קיים רק בספק דאיכא לברורי, ספק שאין לנו יכולת לברר (מציאות ה', אמיתות התורה וכו') אנחנו יכולים *להניח* שזה נכון, אבל לא לדעת.

האפיקורסים לא יקבלו גיהנום, ה'גיהנום' שלהם יהיה פשוט העדר שכר על זה שהם לא נטו להאמין באלוהים למרות שיש סיבות טובות, לא מצויינות, אבל טובות בהחלט.

אנונימית.
טעות לחלוטין, שואל השאלה יעיד שאני מכיר על בוריים את רוב הטיעונים של היהדות והאל, אבל (ויש אבל גדול) כולם מתבססים על כמה הנחות יסוד שלא בהכרח נכונות כמו ההנחה שאנחנו קיימים וכו וכו, רוב הסיכויים הם ליהדות ולאל לדעתי אבל זה רק בהנחה שאנחנו פה ואת ההנחה הזו לא ניתן להוכיח

אה''נ, מה באת להגיד?

שום דבר לא בטוח בעולמנו, לא בטוח שאנחנו קיימים בכלל-יכול להיות שכולנו חלום של איזו דמות מסובכת ביקום שמסובך פי מיליארד משלנו וככה נראים חלומות בו, יכול להיות שאנחנו תוצאה של אשליה, יכול להיות שכלום לא קיים ואנחנו פשוט לא מסוגלים לתפוס את זה וכו וכו, קיומו של אלוהים לא ודאי ב100 אחוז כמו שקיומנו לא ודאי במאה אחוז וכמו שאין שום דבר אחר שודאי במאה אחוז.

שואל השאלה, תן לי סיבה למה אתה קיים

הייתי רוצה לענות אבל אין לי תשובה שתשכנע אותך. מה שאני יכול לומר זה שפי האמונה די ברור למה אלוהים הוא יותר חשוב מבן אדם, בגלל שהוא ברא את העולם ויש לו שליטה מלאה.

שואל השאלה:
אנונימי, ניכר מסגנון הכתיבה שלך שאתה בן תורה, ב"ה!

כמה שאלות:

לגבי הלכות של ספק וספק ספיקא: אם אפשדר לברר ספק - למה ללכת אחריו. אני זוכר שדווקא במקרה כזה - צריך לברר, ולא לסמוך על הפסיקאות

למה באמת להניח את קיומו של אלוקים ואמיתות התורה סתם ככה?

אם אי אפשר לברר את קיומו של אלוקים למה יש פסוקים אומרים שכן צריך לדעת שהוא קיים, ולא רק להאמין?

"וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם" (שמות ו,ז).
"וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה'" (שמות י, ב).
"וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (שמות טז, יב).
"וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת; אֵין עוֹד" (דברים ד, לט).

למה התלעמת ממה שכתוב בראש השנה יז ע"א שאפיקורסים יהיו בגינהום לדורי דורות, ואמרת שהם לא?

1) עיין בסוגיא בכתובות ב עמוד א' לגבי הליכה לבית הדין כאשר לכאורה יש ספק ספיקא (רש''י, תוס', עיין חמדת שלמה על אתר ולבסוף את הכרעת הרב עובדיה להלכה)
בקיצור נאמר שבס''ס לא תמיד חייבים לברר, איפה שיש יכולת לבירור בלי טורח רב ראוי לברר.
במקרה של אמונה בה' מדובר בספק דלא איכא לברורי ומאידך לאו שמיה ספק, כי אין לו שום תשובה מוחשית ידועה (בשונה מטריפה שניטלה ריאתה - שם פעם היה ידוע מה מצבה שוע יו'ד מא ה)

2) עיין מה שכתבתי לעיל, ישנם כמה וכמה טיעונים טובים יחסית לאמונה באמיתות התורה ואלוהים, גם אם הם אינם מוחלטים כאמור.

3) יש שתי רמות של ידיעה, יש ידיעה שנובעת מידיעה שיטחית בעלמא (עליה התורה מצווה) לעומת ידיעה אמיתית הכרתית. (ועיין בראשית ל''א ''אתה ידעתי כי יש אלוהים במקום הזה'' - וכי קודם יעקב לא ידע? אלא על כרחך לומר שעכשיו הידיעה שלו ידיעה עמוקה ואמיתית יותר - קרי בשלב השני.) (דוגמא, השו' בין 'ידיעתך' שאסור לגעת בחשמל עם ידיים רטובות לידיעה שלך שאסור אחרי שהתחשמלת)
עכ''ל וק''ל.