רק רוצה לפרוק. יום נוראי...

***נאמנים בבקשה אל תמחקו, אני באמת צריך לפרוק זה היה אחד הימים הגרועים שלי... זה ממש חושב אולי מישהו יעודד***

אוףף היה לי יום כל כך נוראי! זה התחיל שהתעוררתי מאוחר מדי (אז לא נכנסתי בזמן לזום) עם כאב בטן חזק. ב11:30 הייתי אמור לבוא לבית ספר לשיעור מתמטיקה. אבל בגלל הכאב בטן (סורי על המגעילות) לא הספקתי לצאת בזמן מהשירותים, ואיחרתי גם לבית ספר בחצי שעה. המורה לא הכניסה אותי לכיתה, אחרי שישבתי חצי שעה מחוץ לכיתה היא הכניסה אותי, ונתנה לנו עבודת כיתה, כמה תרגילים לעשות. הלך בסדר וסיימתי את העבודה רבע שעה לפני סוף השיעור, אז שיחקתי בשקט במחברת איקס עיגול עם זה שיושב לידי.ואז היא ראתה שאנחנו משחקים והעיפה את שנינו מהכיתה וצעקה "אתם לא לומדים אין לכם כבוד, תעופו ואל תחזרו לשיעורים שלי, אוי לכם אם תחשבו בכלל להופיע לשיעור הבא!" ואמרנו לה שכבר סיימנו את העבודה, ואפילו הראנו לה, והיא אמרה שלא מעניין אותה והיא לא רוצה לראות. מה היא רצתה בכלל?! ואז הגעתי הביתה וישר אימא שלי פתחה את הדלת וצרחה עליי "המורה התקשרה!! למה התנהגת ככה?! אני רוצה לעבור על המשוב שלך" ואז היא ראתה שלא הגשתי 10 פעמים עבודות וש''ב, ושיש לי הרבה איחורים וחיסורים בשיעורי זום, ושקיבלתי 64 במתמטיקה, ו36 במבחן באנגלית. והיא מאוד התעצבנה ואמרה שאני לא יוצא יותר עם חברים עד שאני משלים את כל העבודות ומראה לה. ואחר כך היה לי קונצרט הופעה של הנגינה שלי בקלרינט והייתי צריך לנגן 3 יצירות (הקהל היה בזום). אבל ניגנתי זוועה כי לא הייתי מרוכז בגלל כל מה שקרה קודם, ואת היצירה השלישית פשוט לא ניגנתי כי שכחתי את התווים והמורה כעסה עליי, ואמרה שאני 'שוב מאכזב אותה'. מה לעשות שזה האישיות שלי? אני לא טוב בקשב וריכוז ולא מצליח לעשות דברים בזמן כמו שצריך.... עכשיו חזרתי הביתה, אימא שלי לא מדברת איתי בכלל. אבא שלי מתעלם, לא כל כך אכפת לו הוא טיפוס אדיש, אני לא בטוח שהוא בכלל יודע כל מה שקרה... אני רוצה ללכת לטייל ולעשות קצת אכילה רגשית, אבל לא נותנים לי אפילו לצאת מהבית עכשיו (רבאק אני בן 17!!!) ומחר יש לי יום הורים, תהיה לי פגישה עם ההורים והמחנכת, ופגישה עם המורה למתמטיקה, אני ממש מפחד יש עוד דברים שההורים שלי לא יודעים על כמה אני גרוע בלימודים, ואני ממש מפחד ממה שיהיה. מה לעשות?!?!?!