כתבתי קטע כתיבה, אשמח לביקורת או חוות דעת?(:

כשהלב מתפוצץ.

איך הם קוראים לי ..
"רגישה" "שקטה"
בזמן שאני שקטה בכיתה, אבל בו זמנית נמצאת באוניברסיטה.
איזה אוניברסיטה?
של החיים, של רגשות.
בזמן שהם נשארים עם אותן גישות.
גישות מרושעות.
זה בסדר, לכולם מותר לטעות.
זה נגמר. ושוב, עיינים רטובות..
אותה לחות על הלב.
הוא כל היום דורך ורץ על ליבי, ממש ספורטיבי.
כמו בומרנג, הוא תמיד חוזר.
אומר את המילים בלי לצנזר.
למרות הכל, מנסה לחשוב חיובי.
למרות הכל, כל פעם שעייניו עצובות אמחה לו את הדמעות.
ככה זה שהלב שלך דפוק.
אני פשוט צריכה חיבוק.
זה בטח שוב משחק, בדוק.
אז למה אני לא מסוגלת לשחרר?
אני פשוט צריכה להתעורר.
כי את הלב שלי הוא מקרר.
הם ממשיכים לקרוא לי עדינה, שקטה.
הם לא יודעים שהלב שלי חטף כמו רקטה.
הוא בהלם קרב. ראשי איתו כל הזמן רב.
הכל נהיה עמוס. כל רגש מביא איתו משפחה וחברים.
בזמן שראשי מתמלא הרהורים.
אז הלוואי שהם היו יודעים..
כל אותם אנשים רעים.
אם הם רק היו יודעים מה קורה בפנים,
לא הייתי מקבלת אותם מילים.
אולי אז זה לא היה מעקצץ
אולי אז, ליבי לא היה מתפוצץ.