שאלה שמופנית לאתאיסטים/ כאלה שלא מאמינים בכלל- מה מחזיק אתכם בחיים האלה? כשקשה לכם על מה אתם נשענים?

מוסיקה

הם סומכים רוב הזמן על עצמם ומאמינים בעצמם וזה מה שמחזיק אותם רוב הזמן

שואל השאלה:
מהמם! תודה:)

שואל השאלה:
בן אדם אתאיסט שאין לו ביטחון בשמיים איך בדיוק הוא יכול להשען על עצמו? זה קשה בטירוף

אני שונאת את המחשבה שאני צריכה מישהו או משהו להישען עליו. כל הכיף זה להתמודד עם דברים לבד ובסופו של יום להגיד שעשית את זה לגמרי בעצמך. אני לא צריכה מישהו להישען עליו. ומה שמחזיק אותי בחיים זה כנראה הרצון לחוות דברים ולהתמודד איתם בלי עזרה (אם אני אכתוב את כל הסיבות זה יהיה איזה 100 שורות ואין לי כוח (':. )

שואל השאלה:
סבבוש תשובה מהממת, תודה רבה ואת לגמרי יכולה להרחיב על זה בפרטי:)

אני אגנוסטיקן (לא מאמין בהכרח באלוהים, אבל גם לא שולל את האפשרות).
אף פעם לא קרה לי מקרה שבו הרגשתי קשה ונשענתי על אלוהים... אף פעם לא הרגשתי צורך "להישען" על משהו/מישהו בכלל.

(ברכות יח:): "והמתים אינם יודעים מאומה, אלו רשעים שבחייהם קרויים מתים".

עיקר החיים, אפילו בחיי הזמן, הוא רק עוצם הרגשת הכוחות הנפשיים בהוד החיים. והנה הרשעים שהשפילו כוחותיהם הנפשיים אל התשוקות החומריות, אין כוחותיהם הרוחניים יוצאים מן הכח אל הפועל. ע"כ לא יוכלו כלל להרגיש כ"כ הוד החיים ותפארתם, כהצדיקים שבלבבם מושלת נפשם העליונה, וכוחותיה הרוחניים מתפשטים בהרחבה גדולה. כי הרגשת עונג השמחה, בעשות טוב ונדיבות והשגת חכמה וצדק למי שהנהיג את כוחות נפשו לזה, היא עמוקה יותר בהרגש הנפש מהרגשת תאות ומשאלי הלב בתענוגי החושים, שכח הגוף הוא מוגדר ומוגבל, שהוא חי רק במקרה. ע"כ אין ערוך כלל אפילו לחיי ההוה, לענין כח החיים וחזקם בפנימיות הרגשת הנפש, בין צדיקים לרשעים. ולגבי גודל התפשטות כח החיים של הצדק והטוב שבצדיקים, נקראו הרשעים בחייהם מתים. שרגשותיהם המה הרגשות כהות ודלות, מתעוררות רק לפי מדת הגוף, שהוא עם כל חזקו חלש ורפה, נגד עז הנפש החיה וקיימת לער ומתגברת באורה אור אלקים חיים.

"בן אדם אתאיסט שאין לו ביטחון בשמיים איך בדיוק הוא יכול להשען על עצמו? זה קשה בטירוף" - לא ידוע למה הרבה אנשים חושבים את זה, אין לי כל כך על מה להשען. מוזיקה זה כן משהוא שמרגיע אותי.

הכוח רצון שלי

אם הכוונה היא מה מונע ממני מלהתאבד אז זה האינסטינקט הביולוגי במוח שלנו שגובר על הקשיים הלא חשובים שלי.
אה אבל במובן המחשבתי - זה עוזר קצת לחשוב על הגודל העצום של היקום ועל כמה שהבעיות הפרטיות שלי לא חשובות ביחס אליו כמעט בכלל (תורת הכאוס יכולה לומר ההיפך אבל שאש)

משפחה חברים מוזיקה אוכל

שואלת השאלה
מה שאת עושה זה מצויין ועל פי רבי נחמן מברסלב. שאמר שבנוסף לתפילות שאנחנו מתפללים צריך גם לדבר עם בורא עולם בשפה שאנחנו רגילים בה מתוך תמימות.
ממש כל הכבוד!

אממ, אני פשוט לא ממש צריכה משהו להישען עליו ומתמודדת עם מה שבא וזהו.
יש לי את המשפחה והחברים הטובים, ובשאר המקרים לא ממש הרגשתי צורך באלוהים להישען עליו, הגיע קושי, נגמר והלאה.

וtmm, אם אתה לא מאמין בהכרח באלוהים אבל גם לא שולל את האפשרות אתה אתאיסט אגנוסטיקן, לא רק אגנוסטיקן.

^ אני יודע שזה מתאים למשמעות המילה "אתאיסט", אבל אני לא אומר את זה, כי אנשים מקשרים את זה לחוסר אמונה מוחלט.

על עצמם, על חברים או משפחה, עלתחביבים שונים...

אני דתי, ובדרך כלל אני מאמין שהקב"ה נתן לי את הכוח לעשות טוב, לא שהוא יעשה לבד.

לא מאמינים במשהו בשביל תועלת
מאמינים במשהו בגלל שהוא נכון.
אני לא מאמינה באלוקים רק בשביל שמשהו יחזיק אותי אלא פשוט כי אני מאמינה

אני נשען על זה שהחיים זמניים וצריך לנצל אותם, אנחנו כל כך ברי מזל שאנחנו חיים כי הסיכוי של מישהו להיוולד הוא כמעט אפסי, אנחנו חיים רק פעם אחת ואין חיים אחרי וזה לדעתי נותן משמעות הרבה יותר עמוקה לדברים שלנו ולחברים ולחוויות שאנחנו חווים מאשר גורל או שחייזר סוציופת וחולה שליטה תכנן בבריאת העולם תכנית לכל אחד מאיתנו ואין דבר כזה בחירה חופשית

שואל השאלה:
^זה לא קשור לזה שאני מאמינה בו בשביל תועלת. אני מאמינה בו נקודה וכל השאר שמגיע זה בונוס. אם אני מאמינה שהוא אחראי על הכל מן הסתם אני ארגיש תלויה בו. אם אני שמחה איזה תועלת יש לי להאמין בו?