כתבתי שיר על להט"ב, בבקשה תגידו מה דעתכם!

בארוחת השישי, הדודה שואלת, "נו מה עם חבר?"
ואני מתכווצת
כולם שמחים מסביב לשולחן
ואני שותקת
בכיסא הקטן, שהביאו מהמחסן.
לא היו מספיק כיסאות לכולם.
ואחותי כבר נשואה, עם גבר נאה.
"גבר גבר" קוראים לו. ואני לא מבינה
איך גבר אי פעם יבין אישה?
ובלילה לבד, כשאפי בספרים, מנורה קטנה מאירה.
וקוראת עליהם, הנשים היפות. המורדות, החזקות, בעמל כפיים עובדות.
ומפנטזת לי על אישה כזאת.
כנראה שאני הכיסא הקטן, המתקפל. יושב במחסן, לא מתאים לשאר הסט
"רזרבי" אמא קוראת לו. אין בו שום דבר רע,
פשוט, עדיף,
לא להציג אותו לראווה.