8 תשובות
לא בהכרח אשפוז אבל כן טיפול תרופתי/רגשי.
את חייבת לדבר איתם על זה ולגשת לאבחון כי אם לא את לא יכולה לדעת שזה מה שיש לך.
אנונימית
תדברי , אין מה להתביישבזה
שואל השאלה:
אני וההורים בקושי מדברים,הם רק יגידו לי לחייך ולזייף שהכל בסדר וזה יהיה בסדר,כאילו זה לא מצב רפואי ושזה ךא יעזור,גם כשאני עם חברים,לא משנה מה אני עושה איתם, לא גורם לי אפילו חיוך אמיתי
אנונימית
זה אומר שאת מדוכאת. תמצאי סיבה לקום בבוקר, לא משנה מה, בין אם זה הכלב שלך או הקראש שמחייך אליך מפעם לפעם. למה את חושבת שאת בדיכאון? קרה משהו או שסתם הפכת למדוכאת?
שואל השאלה:
אני חושבת שסתם הפכתי,אבל בטוח שההורים שלי חלק גדול מזה.
אבל אין לי עניין בחיים,לא כלב ולא אחים נחמדים,אני גם די הכבשה השחורה במשפחה המורחבת,לכל אחד יש תחביב או משהו מיוחד שהוא שלו,לי אין כלום,אין לי תשוקה לכלום או בהרבה לקום בבוקר
אנונימית
^גם לי יש בעיות הורים, מה שאני עושה בדרך כלל זה מוצאת משהו לעשות. תחביב או מישהו שגורם לי לחייך. הייתי מציעה לדבר בפרטי אבל הצטרפתי לפניי כמה דקות :) יש לך תחביבים?
שואל השאלה:
אין לי תחביבים,וגם אין לי מוטיבציה לעשות כלום,מצדי כל היום לשכב במיטה,לפעמים בטלפון,אין לי כוח אפילו לאכול
אנונימית
תודה על הפרח 3>
את תמיד יכולה לנסות דברים חדשים, הייתי גם במצב כזה פעם. לא הייתי אוכלת ימים רצופים, הייתי שוכבת במיטה ובוהה בתקרה בציפיה שמשהו יקרה. תנסי לעשות דברים חדשים, אולי ספורט או לשמוע מוסיקה. אם משעמם לך את יכולה לצאת לים עם ההורים והמשפחה כדי לנסות להכיר אותם יותר. אני בטוחה שהם לא נגדך, כי כמו ההורים שלי, עמוק בפנים הם תמיד יהיו בעדך ויאהבו אותך. גם אם הם לא מראים את זה.