3 תשובות
סבא שלי נפטר מלפני 5 שנים, ועברתי את מה שעברת, הרגשתי שיכולתי לבקר אותו יותר בבית אבות, והוא היה בן אדם שהכי אהבתי מכולם, לקח לי משהו כמו שנה להתאפס על עצמי ולהתחיל להתרכז בעצמי, כמובן שלך זה יכול לקחת יותר, זה תלוי בבן אדם, אבל אל תדאגי זה יעבור וזו רק תקופה. אני בטוח שהיא אוהבת אותך ושומרת עלייך למעלה, את היית בטח עוד ילדה קטנה שלא ידעה את המשמעות של לתת חום ואהבה.
אנונימי
אני מבינה אותך. סבא שלי גם נפטר לפני שנה ויש לי הרבה חרטות מאז וגעגוע בלתי פוסק אליו. אני יודעת שזה לפעמים בלתי נסבל וקשה מאוד להתמודד עם זה, אבל את תצטרכי למצוא דרך להשלים עם זה שהיא כבר לא כאן עם כל הכאב ואני יודעת שזה כואב. את לא סתומה ולא מפגרת, לפעמים אנחנו מתחילים להעריך דברים רק אחרי שהם כבר לא חלק מהחיים שלנו. אני מאמינה בזה שהיא מסתכלת עלייך מלמעלה וגאה בך ויודעת שאת אוהבת אותה. זה בסדר להתגעגע וזה מובן וברור, אם את מרגישה שאת צריכה לשתף מישהו שקרוב אלייך במה שאת מרגישה אל תפחדי לעשות את זה. תסלחי לעצמך, זה כבר קרה ולצערי היא לא כאן ואת לא יכולה לשנות את מה שהיה, אז תשלימי עם זה כמה שאת יכולה. את תמיד מוזמנת לדבר איתי
אני מבינה גם סבא שלי זיכרונו לברכה נפטר לפני כמה חודשים ואני אומרת לעצמי הייתי יכולה ללכת יותר לבית אבות לבקר למה לא הלכתי אצלי זה קצת יותר מורכב אבל , זה יעבור את לא יכולה לשנות את זה אז תמשיכי האלה אין לך מה להרגיש באשמה בטוחה שהיא גאה בך ככה או ככה . אם תרצי לפרוק בואי לפרטי בכיף
באותו הנושא: