אני מרגישה מוצפת, לא יודעת מה לעשות

המצב הנפשי שלי לא פשוט ואני לא בן אדם שנפתח לאנשים, גם אם אלה האנשים הכי קרובים אליי.
אמרו לי לא פעם ולא פעמיים שאני צריכה ללכת לפסיכולוג/ית, שזה יעזור לי, זה ישחרר אותי - ואני חדמש מסכימה עם זה. אני באמת חושבת שאני צריכה את זה.
אבל פה הבעיה, אני קטינה ובשביל ללכת לפסיכולוג/ית אני מניחה שצריך אישור הורים וגם הקטע של הכסף, זה עולה המון כסף ולהורים שלי אין כסף מיותר בשביל זה עכשיו.
בכל מקרה, הבעיה העיקרית זה שאני פשוט לא מצליחה לספר לאימא שלי שאני רוצה ללכת לפסיכולוגית, אני לא מצליחה לספר לה את מה שעובר עליי, לא מצליחה להוציא את זה ממני. אני יודעת שלפסיכולוג/ית אני אוכל לפרוק ולשתף בלי שהיא תילחץ או תשפוט אותי, היא שומעת מיליוני סיפורים כאלה ואחרים כל הזמן.
ואם אני אספר לאימא שאני רוצה ללכת לפיסכולוגית היא תילחץ ולא תבין מה ישלי ואני רק אלחץ מזה יותר.
מה לעשות? אני מרגישה שאני בחיים לא אצליח להגיד משהו, שאני אשאר במצב הזה כל החיים שלי .
עכשיו בזמן האחרון אימא שלי שמה שמשהו לא בסדר איתי והיא שאלה ואמרתי שהכל טוב. היום קרה מקרה כלשהוא, היא חושבת שבגללו הייתי ככה בזמן האחרון. אבל מה זה לא, זה לא השפיע עליי בשום דרך שהיא.
היא לא מודעת לגודל המצב בכלל, היא חושבת שהכל מושלם.