יהיה טוב? //אזהרת טריגר דיכאון...

יהיה טוב

יהיה טוב. יהיה בסדר, את תהיי שמחה שוב, את תרגישי שוב מה זה אושר. עכשיו את לא מבינה את זה, את בטח לא מאמינה שבאמת יהיה טוב, את עמוק עמוק בתוך ערפל של כאב וקשה לראות מעבר לערפל הזה.
אבל אני אומרת לך, אנשים היו במצבך, והם הצליחו לצאת מהמצב הזה. גם להם לא הייתה תקווה, אבל הם הצליחו. אז למה שאת לא תצליחי תגידי לי? אני מאמינה בך שאת כן.

את נמצאת תחת טיפול כלשהו?

היי גיבורה כמובן שיהיה טוב יהיה אפילו מעולה
גם אם קשה לך להאמין לזה עכשיו אני מבטיח לך שיהיה יותר טוב , את חווה כרגע ירידה וכנראה שעוברת עלייך תקופה פחות טובה או אפילו תקופה גרוע אבל כולנו בני אדם ואני יכול להגיד לך שאין בן אדם שלא חווה תקופות כאלה בחיים , את תצאי מזה ותצאי בגדול ושזה יקרה את תהיי עם חיוך מרוח על הפנים 24/7 בדיוק כמו שמגיע לך , אומנם אני לא יודע מה בדיוק את עוברת או מה בדיוק הוביל אותך למצב הזה אבל אני יכול להגיד לך שאת יכולה למאת מזה לא משנה מה קרה ומה הוביל אותך לזה , יש לך כוחות ענקיים !! ואת תצאי מזה בזכות מי שאת ובזכות הכוח שיש בך .
אם תרצי לדבר אני פה ושיהיה לך מלא בהצלחה ;)

שואל השאלה:
תודה לך! 3>
אני פשוט לא יודעת איך זה להיות בטיפול, זאת אומרת איך באמת זה אמור להיות, כי זה הטיפול היחידי שהייתי בו. אני כן יודעת שאני מרגישה שזה מתגבר ושקשה לי יותר. אבל זה כן עוזר, פשוט כנראה משהו יכל לעזור יותר. דרך הטיפול העכשווי אני כן מצליחה יותר לראות דברים או לנסות בצורה שונה, פשוט זה לא כל כך נוגע בנושא עצמו של הדיכאון. יותר באיך לנסות להרגיע את זה אולי אני חושבת, כמו החרדה בשיעור ספורט שגורמת לי להרגיש רע יותר. בלי כלום יהיה גרוע יותר.
לא הבנתי, אם זה דיכאון אני חייבת ללכת לפסיכיאטר? אני חייבת כדורים? אני חייבת את כל זה? עם זה אני לא אהיה מסוגלת להתמודד/לחיות... חשבתי שזה לא חייב בכל המקרים לא?
וכן התכוונתי לטיפול. כי כמו שכתבתי, הוא כן משהו ובלעדיו יהיה יותר נורא.
אין לי את האפשרות לעשות את שניהם במקביל כי יש להורים שלי בעיה עם כסף..
אז זה משאיר אותי באותו המצב, וללכת להמר על משהו לא בטוח, אני לא יודעת אם זה יהיה טוב.. וגם אני יודעת שיהיה לי קשה עם שינויים בכללי, אז בכלל אחד כזה שבטח יעשה רע יותר, אני מפחדת, אני לא יודעת אם זה יהיה טוב.
במיוחד גם כשההורים שלי לא כל כך בטוחים אם הם רוצים לתת לי טיפול ובמיוחד פסיכולוג, והכל יכול לקרוס ולהיעלם בשנייה..
אני גם בשנתיים הכי עמוסות בחיים שלי (כיתה י"א) אז ככה שגם בלימודים אני קורסת ולוחצים עלי מכל הכיוונים. אבל אני פשוט (ואת זה לא מבינים) לא מתפקדת..
אבל בלי שום קשר פשוט אני לא סומכת על עצמי, אני לא יודעת מה טוב ומה לא, אם הטיפול של עכשיו בסדר או שעדיף לקחת את הסיכון של להישאר בלי כלום, אני לא יודעת מה לעשות בכלל ולמרות שאני כבר הגעתי להבנה שזה דיכאון אחרי חצי שנה שאני מרגישה את זה ואחרי שזה התגבר והרגשתי עוד יותר שזה באמת זה - כל פעם אני מתערערת ואני לא בטוחה ולא יודעת פשוט כלום. אוף

לא חובה תרופות, זאת דרך טיפול אחת, יש עוד.
אבל אני מבינה מה את אומרת על לקחת סיכון, זה באמת חתיכת סיכון לקחת. פשוט אני אגיד לך מה, נשמע שהטיפול שאת בו עכשיו לא מספיק. אין לך אופציה להפסיק עם הטיפול, אבל שתוכלי גם להמשיך אם תרצי? שבהפסקה תתנסי עם פסיכולוג, ותמיד תוכלי לחזור במידה ולא תאהבי...
למרות שבמקרה של דיכאון, צריך טיפול לדיכאון, וזה דבר שהמסגרת שבה את נמצאת עכשיו לא מספקת לך.
גם אם את מנסה עם פסיכולוג את תמיד תוכלי להפסיק במידה ותראי שזה לא עוזר לך, או מחמיר את המצב. זה לא דבר בלתי הפיך.
כל עוד לא תתנסי בטיפול אחר, לא תדעי... כמובן שלכל אחד מתאים טיפול שונה, אבל זה כן דבר שמאוד מאוד עוזר..
נשמע שהטיפול שאת בו עכשיו בסדר - אבל אולי יש דברים שיעזרו לך פי מאה יותר, גם להתמודד ממש עם הדיכאון, ולא בצורות עקיפות.
בטוח שאין אופציה שתלכי לפסיכולוג, תתנסי, ובמידת הצורך תוכלי לחזור לטיפול המקורי?

שואל השאלה:
אוקיי תודה הרגעת אותי
ואבחון אפשר לעשות דרך פסיכולוג? את יודעת אולי דרך איפה? (מקום שהוא לא בקופת חולים)
אז אני מפחדת כי אני חושבת שלא. אם אני באמת אנסה, כנראה למטפלת שאני נמצאת אצלה עכשיו יהיה מישהו אחר שיצטרך טיפול ויתפוס את המקום שלי. אבל אני לא יודעת, אני מניחה שאני יכולה לשאול למרות שזה נשמע לא ממש אפשרי, פשוט אני גם מפחדת להגיד את זה למי שאני אצלה עכשיו. מה אם זה יפגע ביחסים? זאת אומרת אני יודעת שבסופו של דבר היא באה בתפקיד של "מטפלת" ואני המטופלת שלה והכל, אבל זה יכול לפגוע.. ואני לא בטוחה לגבי כלום אוף
אני אראה פשוט זה קשה

תסתכלי פה בקישור, יש פה את כל המידע לגבי האבחון וכדומה. אם את בטיפול אצל פסיכולוג, הוא יכול להפנות אותך לאבחון בהתאם לדברים שהוא רואה אצלך.

באיזה יחסים זה יפגע? היא באמת המטפלת שלך, מטופלים באים והולכים. גם אם יש בינכן איזשהו קשר אישי, בסופו של דבר היא המטפלת שלך, ואם יש טיפול אחר שאת רוצה לקבל את צריכה לקבל אותו, היא תבין.
במידה ואת יוצאת מהטיפול, לא תוכלי לחזור אליו שוב בשום מצב או דרך?

שואל השאלה:
אוקיי ואם אני הולכת לפסיכולוג (לטיפול) אז אני יכולה לקבל ממנו אבחון בלי באמת לגשת לאחד ובלי שירשם לי בתיק הרפואי והכל (כשזה דרך מקום פרטי)?
אוקיי צודקת פשוט היא ממש נחמדה אלי ואחרי הכל היא כן בן אדם ונקשרים והכל..
אני אבדוק את זה, פשוט כנראה יקח זמן כי אני צריכה קודם לעשות צעד וגם לארגן הכל בראש, לחשוב על הכל.. אבל אני אנסה בהמשך אני חושבת.

האמת שאני לא יודעת... אבל אני לא חושבת שפסיכולוג יכול לתת לך אבחון מקצועי, הוא יכול להגיד מנקודת המבט שלו אבל אבחון זה אצל פסיכיאטר (שהפסיכולוג יכול להפנות אותך אליו).
ברור שקשה לשחרר ממישהי נחמדה שאת אוהבת, במיוחד אם קשה לך עם שינויים, אבל לפעמים זה הכרחי

תשתפי גם את ההורים שלך אבל, כן? אל תתמודדי עם ההחלטות האלה לבד

מה שתרצי כמובן, פשוט אולי הם כן יוכלו לעזור בכל העניינים הטכניים

בהצלחה, מקווה שהמצב ישתפר!

שואל השאלה:
כן נכון
תודה! 3>

באהבה

שואל השאלה:
:)

שואל השאלה:
אוקיי הבנתי תודה אני אנסה
כן הם יודעים, והאמת שאני גם די מעדיפה בכללי לעבור את כל זה לבד אם זה המצב כי ההורים שלי לא ממש מבינים ויותר מקשים עלי.. אבל לא משנה, אני אנסה :)

תקשיבי, מה שאת מרגישה זה לגמרי מובן... כל הפחדים והבלבול סביב המצב.
אם זה לא הטיפול שאת צריכה, ואני בטוחה שאת יודעת אם זה הטיפול שאת צריכה או לא - תפסיקי לבזבז עליו את הזמן שלך. אם לא טוב לך בטיפול הזה, כמו שכתבת, פשוט תעזבי אותו ולכי לחפש משהו שיותר מתאים, לפני שיהיה מאוחר מדי. את כותבת שהדיכאון (או לא דיכאון, כי את לא מאוחבנת, אבל ההרגשה הזאת) מתגבר - את צריכה להשתלט עליו ממש עכשיו, בדחיפות.
בטוח יש איפשהו פסיכולוג שמתאים לך, מקצועי יותר מהטיפול, שיכול להפנות אותך לפסיכיאטר במקרה של דיכאון ולתת לך כלים להתמודד.

מה שאת מרגישה זה לא הכי טוב שיכול להיות, זה לא בסדר, גם לך מגיע להרגיש שמחה וכיף, את לא יכולה לחיות ככה. את כן צריכה לטפל בזה, ומהר, לפני שהמצב יתדרדר עוד יותר.
כשאת אומרת שתאבדי את מה שיש לך - את מתכוונת לטיפול? או למה? כי אם לטיפול, אז את יכולה להתחיל אצל פסיכולוג ולהיות בטיפול במקביל, ליתר ביטחון. אבל את אומרת שהטיפול לא עוזר, ואני כן חושבת שפסיכולוג יכול לעזור מאוד מאוד.
אם לא התכוונת לטיפול - אז מה יש לך לאבד עוד?

אני רואה כמה קשה לך, כמה את סובלת.
את חייבת לפנות לעזרה מקצועית, שבאמת תעזור, והיא לא הטיפול שעליו את מדברת. זה בסדר שאת מפחדת, זה טבעי, באמת מצב ממש מפחיד... אבל את צריכה להשתלט עליו עכשיו, לפני שהוא לגמרי יצא משליטה.
כמובן שזאת בחירה שלך בסופו של דבר, אבל תנסי להתגבר על הפחד וכן לעשות צעד. זה יכול לעשות רק טוב.

המון בהצלחה, אני כאן אם את צריכה משהו. אוהבת אותך :)

שואל השאלה:
תודה ענקית לכם! 3>
וילי וונקה, תודה זה ממש עזר, פשוט לפעמים אני כבר מרגישה ששום דבר לא יכול להיות טוב עוד.. אני בטיפול בשבועות האחרונים (אולי 10 בערך למרות שלדעתי אפילו פחות) אבל זה מרגיש לי שזה לא הטיפול שאני צריכה. פשוט זה במכון פסיכולוגי עם מישהי שהיא לא פסיכולוגית, אז היא לא יכולה לאבחן אותי או לתת מקום בטיפול לדיכאון עצמו כי היא לא מבינה בזה באמת אז אני לא מרגישה שכל כך טוב לי. אני מרגישה שהדיכאון מתגבר. אני מפחדת ללכת לנסות למצוא פסיכולוג שיתאים לי כי מה אם אני אאבד את מה שיש לי עכשיו ולא אמצא משהו טוב יותר ואז אשאר בלי כלום? ואני לא יודעת בכלל איך טיפול אמור להיות. אולי אני בכלל טועה? אולי מה שיש לי עכשיו זה הכי טוב שיוכל להיות? פשוט כל כך הרבה, ויש את העומס הלימודי שנוסף לזה הנפשי, את כל האנשים מסביב שלא מבינים, את עצמי עם כל ההתמדדות הזאת ואני פשוט קורסת מול הכל.. ואני לא יודעת מה לעשות. אבל תודה אני מעריכה

יקרה,

נתקלתי בהודעתך והיה לי חשוב להגיב לה. שומעת אולי את הקושי שההתמודדות מביאה עימה, התחושות הקשות שכנראה מגיעות בעוצמה גבוהה.. ואני משערת כי ההרגשה שאין למי לפנות עלולה לערער ולפעמים היא עשויה להפריע גם בהתנהלות היום יומית. האם יש מבוגר שאת סומכת עליו שתוכלי לשתף אותו ברגשותייך?

בנוסף, אם תרגישי צורך באוזן קשבת אני מזמינה אותך לשוחח איתנו בצ'אט בשיחה אנונימית. נקשיב, נתמוך וננסה לסייע.

שלך,
מתנדבת סה"ר.