אנשים שהיו בדיכאון, מה עבר עליכם ומה עשיתם שגרם לכם להמשיך הלאה?

הייתי תמיד בטלוויזיה וטלפון ובוכה פשוט צקופה רעה וזה עבר

ראיתי מלא טלוויזיה ולא תפקדתי ובעיקר הפסיכולוגית ותרופות עזרו לי

לקחתי כדורים, התחיל להיות לי יותר מוטיבציה לצאת מהמיטה ובצעדים של תינוק פשוט איכשהו יצאתי מזה.

פריזמה

וואו, בהתחלה הייתה לי מטרה כזו שהעסיקה אותי וגרמה לי ללמוד כמעט כל הזמן שהיה לי למשך חצי שנה או קצת יותר, זה עזר קצת כי זה הסיח את דעתי וגם היה לי פחות התקפי חרדה, עכשיו בשנה הזו אני לא יכולה להגיד שאין לי את זה יותר 100% אבל כבר לא נתקלתי בהרגשה הזו כבר כמעט חצי שנה, אני חושבת שמה שגרם לי לזה זה האנשים מסביבי, הייתי חברה הכי טובה של ילדה שהיא גם בדיכאון וכו' אבל לא הצלחנו להרים אחת את השניה ותמיד אחרי מפגשים איתה הקאתי (היה לי גם בולמיה) ולא כי היא עשתה משהו לא נכון זה כי פשוט לא היה איתה אנרגיה חיובית שהרימה אותי או אותה. עכשיו אני כבר בקושי נפגשת איתה (היא הכירה גם חברים אחרים) והכרתי אנשים שאוהבים לחיות שבאמת אוהבים את זה שהם מתעוררים ושמחים מזה, והם פשוט נתנו לי את האור הזה בחיים ועכשיו אני גם שמחה להיות כאן ושהנסיונות כשלו בעבר.
אני מקווה שגם אצלך הכל יסתדר ואם את/ה צריכ/ה משהו אני תמיד כאן לב לב לב

הייתי פשוט כול היום בבית כמעט שנה שלמה היה לי גם דיכאון והפרעות אכילה בו זמנית הייתי אוכלת ואז מקיאה הכול. ואז התחיל שנת הלימודים השנה ואז זכיתי במחנכת מדהימה שעזרה לי ממש ופשוט זה סוג של עבר.

אני ממליצה לשתף אנשים שסומכים אליהם , הם יכולים לעזור
לפעמים שמישהו שהוא רואה את הסיטואציה מבחוץ והוא לא יודע מה אנחנו מרגישים , את הרגשי נחיטות וזה
הוא רואה את הכל בכלליות , והוא יכול לעזור
בעיקרון פשוט לזרום עם מה שקורה לא להכנס לזה יותר מידיי ולהשתדל להשאר שמחים
לי גם עזר לשמוע מוזיקה שמחה לא דיכאוניתת

אני פשוט בחדר עם אוזניות ולא עושה כלום
ומה זה לא לעשות כלום?
לשכב על המיטה ולבהות בתקרה ולחשוב, לעמןד באמצע החדר ולחשוב, לשבת ולחכות שהזמן יעבור
ככה במשך שעות על גבי שעות

אתה מבין שרקאתה יכול לעזור לעצמך לצאת מדיכאן ואם לא תשנהמשהו תשארבדיכאון