פריקה על פורים

אין אפס בדברייך.

מה קרה?

תנסי לפחות לחגוג לדבר לזום שיחות אולי זה ישפר לך את המצב רוח אבל הכי קל זה להגיד החג הכי בודד מבלי לנסות כמה שיותר להנות ולגרום לעלות את הצב רוח

בךי לצאת מגעילה אבל אם את לא תהיי לבד בפורים ואם תהיי עם אנשים שכיף לך איתם זה יהיה אחד החגים האהובים עלייך

שואל השאלה:
לכל מי ששאל מה קרה

בגדול כל שנה בחג הזה הבנתי כמה אני באמת לבד ולא חשובה ל"חברים שלי"
וזה יום שאת רואה חבורות של בנות מתחפשות יחד ונהנות ולי אף אחד לא היה את זה, תמיד שכחו ממני

עכשיו אני במקום הרבה יותר טוב חברתית, אבל הצלקת נשארה

תקשיבי גם אצלי זה היה ככה וגם כשחברות שלי התחפשו בקבוצות הן לא הציעו לי להצטרף אליהן אבל הבנתי שאם אני מתחפשת לבד גם התחפושת שלי יותר בולטת וגם שאני לא צריכה לשים עליהן קצוץ

תאמיני לי. שאני לגמרי מבינה אותך אני עברתי חמש וחצי שנים של חרם. אבל המשכתי על פי מה שהיה לא ויתרתי וכן התחפשתי וכן ניסיתי להכיר על פי החשש. הדבר שהכי קל לכולם זה לקחת משהו ולהסתגר בו רק בגלל מה שקרה לו בעבר' וזה לא צריך להיות ככה מה שהיה בעבר צריך לנסות כמה שיותר להאשיר אותו בעבר ולהמשיך על פי הקושי . צלקת תישאר תמיד אני לא אומרת שלא יש סיכוי שאת תזכרי בה אבל לתת לה להפריע לך ביום יום ובחגים זה סתם פוגע עוד יותר.. כרגע המצב ישתפר אז לכי תהני ותנסי לפתח שיחה עם החברים תראי איך יעלה לך המצב רוח

שואל השאלה:
איך היה לך להתחפש לבד?

במהלך היום הזה של פורים. אז ניסיתי לגשת גם גם לשכבות הנמוכות הכרתי חברה טובה עד היום אני ב ט היא ב ז ואנחנו חברות ממש טובות אז דברתי גם איתה ועשיתי טיק טוק ואז במסיבה שהייתה ניסיתי כמה שיותר לרקוד ולהנות על פי שבכיתה של החרם יכלה לראות אותי אבל זה לא עצר אותי שמתי עליהם פס והייתי אם כיתה של אחותי.

ואו כלכך

לא