חייב לפרוק מכתב שכתבתי על החיים שלי אני בוכה כבר שעה ומשהו.. חייב לפרוק מה שעל הלב שלי.אשמח לפידבקים.:(

שאתה לבד בעולם. בלי אימא ואבא
אתה נלחם בשיינים לשרוד
שאתה לבד בלי אמא ואבא אתה חוגג שבתות וחגים לבד
שאתה לבד בעולם,שיש לך ניתוח חשוב או סתם מבחן קשה או אפילו סתם יום מבאס אין מי שיכין לך כוס תה חם ויביא לך חיבוק,יגיד שאתה חזק.
שאתה לבד אפילו הנשמה שלך לא נמצאת אצלך. אתה אדם רקני. קם בבוקר כגופה והולך לישון כגופה
אתה מנסה להכיר אנשים שיחליפו את אימא ואבא שלך. אבל כל פעם שאתה חושב שסוף סוף זה זה אתה מגלה שטעית. כי בסוף כולם עוזבים חוץ מההורים,אם זה מקומות עבודה,חברים,לימודים
כולם חוזרים בסופו של יום לבית שלהם. לבית החם שלהם
לחיבוק,לליטוף,לפינוק
ורק אתה חוזר לבית ריק. שאתה פותח את המפתחות החושך של האורות וריח האבק מזכיר לך כמה אתה לבד.
שאתה סתם יושב בלילה ובוכה,אין אף אחד שישמע אותך גם אם תצרח מכאב..
והלבד גורם לך לרצות להיות אדון לעצמך. להיות אימא ואבא שלך עצמך. אז אתה עובד ועובד כמו חמור בשביל לחיות ולחסוך לחיים יותר טובים. לומד ולומד ולומד
ועושה הכל ביחד.. ובסוף כלום לא הולך.. כי כמה לבד בן אדם יכול לעשות?
ואז אתה בתסקול. שכולם הצליחו ורק אתה עומד מאחור.
שכולם סיימו תואר ואתה נכשלת באמצע
שכולם מצאו אהבה וילדים ואתה נשארת לבד עם אורות כבוים ואבק.
שלכולם יש רכב,עבודה,תעסוקה
ורק אתה תקוע בבור השחור הזה.
אבל אם תצא לדרך ולחבר שלך יהיה אופניים ואתה תלך ברגל. הוא תמיד יעקוף אותך. לא תוכל לעקוף אותו לעולם. והתסכול הזה כלכך מיותר.
ההוא שהוציא תואר גר אצל ההורים במהלך התואר וככה חסך בכסף ויכל להרשות לעצמו לא לעבוד ולהתעסק נטו בלימודים ולהצליח.
ההוא שהתחתן אימא שלו שידחה לו מישהי כי הוא היה כבר רווק בן 26 והיא דאגה לו..
ההיא שהוציאה רישיון נהיגה ואתה לא עוד בגיל 17.. זה כי היה מי שישב לה על הראש וישלם לה וידרבן אותה לעשות..
אבל מה זה עוזר שבסוף היום אתה בבור השחור שלך. שכולם מקדימה ורק אתה בהתחלה?
הלב לא יכול לעבור לשלב ב' שלא קיבל את שלב א' אדם לא יכול לצמוח בלי שישקו אותו.. ואתה.. אתה מתוסכל מהחיים.. ושואל את אלוהים. אלוהים למה נתת לי חרא של חיים??