9 תשובות
נגמר לתקופה האוכל בבית ואז לא הצלחתי לחזור לאכול (;
אנונימי
מהילדות תמיד היה הערות על המשקל שלי במיוחד מהמשפחה.
עד שגיליתי את עולם הקלוריות והתחלתי לספור, זה התחיל להיות אובססיבי
ולאט לאט שמתי לב שאני מורידה עוד מהכמות ומתחילה לפחד ממאכלים מסויימים, מרגישה אשמה אם קצת חרגתי
מהכמות שהקצבתי לעצמי
הבנתי שמשהו חריג אבל די התעלמתי כי לא ממש הבנתי.
עד שהתחילו לי התקפי אכילה ומרוב שלא יכולתי לשאת את האשמה פשוט הלכתי להקיא בלי לחשוב יותר מדי, זה קרה עוד פעם ועם פעם עד שזה נהפך להרגל
והבנתי שזהו אני כבר עמוק בתוך ההפרעה
רק אחרי כמה שנים הלכתי לטיפול.
עד שגיליתי את עולם הקלוריות והתחלתי לספור, זה התחיל להיות אובססיבי
ולאט לאט שמתי לב שאני מורידה עוד מהכמות ומתחילה לפחד ממאכלים מסויימים, מרגישה אשמה אם קצת חרגתי
מהכמות שהקצבתי לעצמי
הבנתי שמשהו חריג אבל די התעלמתי כי לא ממש הבנתי.
עד שהתחילו לי התקפי אכילה ומרוב שלא יכולתי לשאת את האשמה פשוט הלכתי להקיא בלי לחשוב יותר מדי, זה קרה עוד פעם ועם פעם עד שזה נהפך להרגל
והבנתי שזהו אני כבר עמוק בתוך ההפרעה
רק אחרי כמה שנים הלכתי לטיפול.
אנונימית
התחלתי לספור קלוריות ובראש שלי שזה יותר מידי עד שהייתי חיה על תפוח
אבל עליתי הכל :)
אבל עליתי הכל :)
דיכאון
זה התחיל לאט לאט, בהתחלה כזה אולי אני לא אוכל את זה רק היום אני אוותר על זה הפעם ואז זה התגבר..
היו לי חרדות ואז זה הופנה כלפי אוכל הרגשתי שאני נחנקת מהאוכל וצמצמתי המון כדי לא להחנק מהאוכל....
יאמי אני ממש גאה בךך
הרבה שנאה עצמית. גיל 13.
האמת שפשוט יום אחד החלטתי שאני רוצה לרדת במשקל ואין לי כוח לספורט אז הפסקתי
אנונימית
באותו הנושא: