מה אתם חושבים על אנשים שמאבחנים את עצמם ללא אישור של גורם חיצוני שהם בדיכאון?

מעדיף שלא לחשוב עליהם.
אבל אם חייב להביע דעה אני בהתחלה לא אשפוט, אני לא יודע מה המצב הכלכלי או המשפחתי של הבן אדם, לא כולם יכולים להשיג אבחון. אבל אם הם כביכול מאבחנים את עצמם בכאילו בשביל צומי או פוזה אני אסתכל על זה בבוז.

תשמע יש כאלה שלא באמת בדיכאון והם מגדירים את עצמם ככה
אבל אלה שבאמת יש להם ומגדירים את זה אז זה אומר שהם מודעים לזה

שואל השאלה:
אתם רציניים?!
זה כמו שאני אגיד "יש לי סרטן" כי יורד לי דם מהאף.

אדם שהוא לא מוסמך בעניין לא יכול לאבחן בוודאות אף אחד אפילו לא את עצמו, אבל בסופו של דבר דיכאון זה מה שהאדם חש אז יכול להיות לו מוסג לא רע על האם הוא בדיכאון או לא.
אבל כמובן שאם אדם חושב שהוא בדיכאון, הוא צריך ללכת לאיבחון וטיפול מקצועי ולא יכול לאבחן את עצמו.

כלום.. אני אבחנתי תצמי והסתבר שצדקתי.
אז לא צריך לשפוט בן אדם גם אם האבחון בסוף סותר את מה שאמר כנראה כן עובר על הבן אדם משהו שגרם לו להרגיש תצורך להגיד שהוא בדיכאון.

לפעמים זה נראה קצת פתטי מהצד, אבל מי אני שאשפוט?

אם חבר טוב יגיד לי שהיה לו דיכאון(לא מאובחן)אני לא אשפוט או משהו כזה כי אני יודע שזה גם ככה קשה לו לספר את זה וזה קרה דרך אגב אבל יש לי חבר לא קרוב שאני שונא שאומר לכל העולם ואשתו שהוא בדיכאון בגלל שמישהי שהוא יצא איתה שבוע נפרדה ממנו והוא ממש אומר דברים בשביל צומי וזה מכעיס אותי ברמות מרגיש לי שהוא מזלזל במי שבאמת עבר את זה(היתה לי ידידה שהתאבדה אז בכלל) ובאמת שברמה כזאת זה מעצבן

מה אפשר לחשוב

שהם יודעים הכי טוב מה הם עוברים וכמה קשה להם.

כלום