למי שיש חרדה חברתית, במה זה מתבטא?

שכנראה עברת משהו חברתי נוראי או שיש לך פחד של מה יקרה אם...

פחד ממקומות פתוחים ו/או הומי אדם, מסיטואציות, מאנשים..

אצל כל אחד ואחת זה מתבטא בצורה שונה, מה שאמרו פה עד עכשיו זה לא לא נכון, אבל את יכולה להיות גם סופר חברותית ולהיות עם חרדה חברתית ניתן לחלק את החרדה החברתית לשני תתי סוגים:
חרדה חברתית ייחודית - פחד ממצב או מצבים חברתיים מובחנים ומוגדרים אשר מעוררים חשש מהשפלה, דוגמת פחד במה או אכילה בציבור.
אנשים הסובלים מסוג חרדה זה עשויים לתפקד בצורה סבירה במרבית הסיטואציות החברתיות, אך להימנע או לחוות מצוקה רבה בסיטואציה חברתית ספציפית (דוגמת הליכה למסעדה).
רדה חברתית כללית - פחד משמעותי מפני רוב המצבים החברתיים, המביא להימנעות או למצוקה משמעותית במרבית הסיטואציות הכרוכות באינטראקציות חברתיות (פנייה לזרים ברחוב, השתתפות במפגש חברתי רחב).

לא יודע אם יש לי חרדה חברתית אבל קשה לי להגיד שלום ובוקר טוב לאנשים מהכיתה שלי למרות שאני רוצה וגם בכללי כל פעם שאני נכנס לסיטואציות מסוימות אני מרגיש מושפל וזה קורא לעיתים קרובות
אבל אני יכול לפנות לאנשים זרים ברחוב כאילו כלום

אני יכולה להגיד במה זה מתבטא אצלי
קודם כל, קשה לי ממש עם פגישה של אנשים זרים/חדשים. אני מרגישה מוזרה ולא קשורה, מפחדת בטירוף שאני אעשה משהו שיביך אותי, ולפעמים פשוט עומדת בצד בשתיקה ורועדת מפחד. אבל הדבר שהכי קשה לי איתו משום מה, זאת עלייה לאוטובוס.
תדמייני לעצמך, שאת עולה, וקודם כל האוטובוס עמוס, אז מלא אנשים זרים מסתכלים עלייך, ואז את צריכה לשלם, ולתלוש את הכרטיס חזק מספיק, כדי שלא תתחילי להאבק שם איתו ולהראות מביכה. אחר כך את צריכה ללכת ולמצוא מושב, שוב, ללכת בלי ליפול ובלי להיתקע באף אחד, כדי שחס וחלילה לא יסתכלו עלייך או יחשבו שאת מוזרה. ואז צריך לשבת במקום, ואת לא בטוחה לאיפה להתסתכל כדי שאנשים לא יחשבו שאת בוהה בהם. לפעמים אני מפחדת אפילו לבלוע את הרוק שלי, בגלל שאני מפחדת שזה יעשה רעש
בקיצור, זה לא דבר נעים כל כך לחיות איתו

כמו שאמרו, חרדה חברתית זה נושא עצום.
כמה מהדברים שאפילו לא מתחילים לתאר את זה יכולים להיות:
להיכנס למקום באיחור אחרי שכולם כבר הגיעו
לאכול או לשתות בציבור
לבקש עזרה ממורה/ילד/איש זר ברחוב
להיות במרכז תשומת הלב
ועוד המון דברים..

הרבה מהאנשים עם חרדה חברתית ימנעו מאירועים חברתיים ותקשור עם העולם כי החרדה תשלוט בהם.
אתה יכול להיות בן אדם מאוד מאוד חברותי עם אופי שכולם אוהבים ולרצות חברים באופן נואש, אבל החרדה לא נותנת.

אם את חושבת שיש לך, את יכולה ללכת לאיבחון או לפנות לדוגמא לקבוצת רקפת, קבוצה שמותאמת לזה.

מוזמנת לפנות אליי בפרטי.

קשה לי מאוד לאכול ליד אנשים, לדבר עם אנשים שאני לא מכירה, אם דיברתי עם מישהו באינסטנגרם אם אני אראה אותו במציאות אני יכולה לקבל התקף חרדה, להיות במקום רועש עם הרבה אנשים, קשה לי להיות במרכז העיניינים, להיות מובכת מלדבר עם מוכרים בחנות, לא להכנס לחנויות למקומות מהפחד שאני אביך את עצמי דבר נוראי לחיות איתו הרס לי כמעט הכל בחיים גם את המשקל כי קשה לי לאכול ליד אנשים, לא יהיה לי חבר כי אני ממש אלחץ מזה קשה לי עם הכל וגם יצא מלא פעמים שאם הגעתי באיחור לא נכנסתי שעתיים רק כדי לא להכנס לבד

המשאלה של קומי

יש משהו שממש קשה לי איתו וזה להגיע באיחור לשיעור ולדעת שכולם יסתכלו עליי עוד לפני שאני נכנס לכיתה ושאני מנסה להסביר למורה למה איחרתי אני בקושי מצליח לנשום
ואחרי שאני יושב אני פשוט מרגיש שעברתי השפלה

אני כל הזמן חושבת שאנשים שופטים אותי, דואגת מה הם חושבים עלי ונוהגת לחשוב שאני לא רצויה. מקומות הומי אדם ומפגשים חדשים גורמים לי להיות לחוצה ויכולים להוביל להתקף חרדה. בנוסף, חרדה מתפרצת בלי קשר למקור שלה. כלומר אני יכולה לשבת במיטה בלילה, לקרוא ספר, ופתאום יתחיל לי התקף חרדה.

לי היה פעם חרדה חברתית
וזה גרם לי לא לנסוע למקומות רחוקים , הייתי פוחדת (זה נשאר טיפה ,לאט לאט זה עובר לי)
היה לי בעיה עם קשרים חברתיים
לצאת לדייטים
ללכת למכון
הייתי שונאת את המראה שלי
בקיצור חוסר ביטחון עצמי היה לי פעם

אני אגיד איך זה מתבטא אצלי, כמובן שאצל כל אחד זה אחרת.

אני יכולה רק להסתכל מרחוק על מקום עם מלא אנשים ולהתחיל לרעוד.
אני יכולה להיות מוקפת המלא אנשים בסיטואציה כלשהי ולהרגיש פשוט אבודה בתוך עצמי.
כשמישהו, נגיד המורה אומר משהו עלי/פונה אלי בכיתה(לא משנה אפילו באיזה הקשר) אני כנראה אתחיל לרעוד וארגיש שפשוט כולם מסתכלים עלי שונה.
כשאני סתם הולכת במסדרון בבית ספר אני משפילה את הראש כי אני מפחדת לראות איך אנשים מסתכלים עלי + מזיעה, רועדת, לפעמים עם טיפה קוצר נשימה.
וואו לאחר לשיעור זה בכלל סיוט עבורי, מרגישה שכולם מסתכלים עלי ושופטים אותי.
לא מסוגלת לפנות אל מישהו או אל קבוצת כי אני מפחדת שהם ישפטו אותי.
אני נורא מפחדת להפגש עם אנשים פעם ראשונה (ואפילו פעם שנייה או שלישית לפעמים) ולרוב לילה לפני או אפילו שני לילות לפני לא ארדם ואחשוב רק על זה, לפני שנפגש כנראה ארעד בטירוף, יהיו לי מלא צמרמורות וארגיש קור מצד אחד אבל מצד שני יהיה לי חם ואזיע, יהיה לי קוצר נשימה.
יש עוד כל כך הרבה דברים אבל לסיכום -
לא כיף..

אני מרגישה שהעולם רוצה לרצוח אותי כשאני יוצאת מהבית.
אני פולטת נאקה של כאב - אני מוצפת בגלל אנשים סביבי.

כשאני חווה אינטרקציה רבה אני בוכה, בוכה בהיסטריה, צועקת ורוצה לפגוע בעצמי בשביל לא להרגיש כלום.
לפעמים אני מחייכת כמו ילדה קטנה, ומדברת כמו אחת, בסיטואציה חברתית כמו המתנה במרפאה - בשביל להתמודד.
בלילות אני נרדמת רק אחרי שאני מתמוטטת לגמרי (ולוקחת את כדורי ההרגעה הלא יעילים שלי).

אגב, המצב שלי הוא מצב פסיכיאטרי, כך שלא מדובר רק בחרדה חברתית (דברים משולבים בה).

פחד ממצבים חברתיים
להרגיש מאויימת כשאת נמצאת בתוך סיטואציות חברתיות למשל כשהמורה פונה אלייך בכיתה(זה מפחיד מאוד, מרגיש שכולם בוהים בך ואת נמצאת במרכז וכל תשומת הלב מופנית אלייך, מכניס ללחץ מטורף) או בפעילויות שצריך לדבר בהן פתאום
אפילו כשסתם מאחרים לכיתה ופתאום את נכנסת וכולם מסתכלים עלייך, זה ממש ממש מפחיד
או למשל כשנכנסים לחנות ופתאום קשה לך לדבר עם המוכר או משהו ואת נסגרת בתוך עצמך, מבקשת ממישהו אחר לעשות את זה בשבילך או שאת פשוט מוותרת והולכת משם
זה מונע ממך לעשות המון דברים בגלל הפחד שתהיי במרכז תשומת הלב, הפחד של מה אנשים יחשבו, איך יגיבו, המחשבה שכולם מסתכלים עלייך ושופטים אותך בוודאות גם אם זה לא באמת נכון

אצלי זה מתבטא בפחד בלהכיר אנשים, פחד בלדבר עם אנשים, פחד לדבר מול אנשים, פחד בלהיות מרכז העניינים, פחד מכל סיטואציה חברתית כלשהי, פחד שאני אאחר למקומות שיש בהם אנשים, פחד שישפטו אותי אבל לחשוב שאנשים שופטים אותי על כל דבר שאני עושה ולא משנה מה הוא.
אם אני אעמוד מול המצבים האלה כנראה שיהיה לי התקף חרדה.

אין לך חברים כי אתה לא מסוגל להתחבר
אתה לא מצביע בשיעור גם אם אתה יודע את התשובה
אתה צריך לעבוד וזה פשוט גיהנום עלי האדמות
בצבא אותו דבר גיהנום אפילו יותר עלי האדמות כי זה מצריך חברה
אתה מבריז מהחגים כי לא נעים לך כבר פשוט לשבת ולא לדבר
אתה מתבייש אפילו ללכת לרופא או לפסיכולוג
אתה פשוט מרגיש שהלב שלך דופק כל כך ופשוט מרגיש לחץ חזק כאילו אתה הולך למות אבל יודע שזה לא ככה וזה רק כי אתה לא רוצה שיחשבו שאתה מוזר....

זה לא רק פחד מתקשורת.. זה יכול להתבטא בהמון דברים.
הרגשה ששופטים אותך, המנעות ממפגש עם אנשים, פחד ממה חושבים עליי, לחץ, רעידות, הרגשה שכולם מסתכלים עליך, גמגום, המנעות מיצירת קשר עין, פחד ממה יקרה אם.. אצלי זה מלווה גם בהרגשה שאת תמיד לא מספיקה, ברגשות אשם, שופטת את עצמי על כל דבר, חושבת יותר מידי על כל דבר ועוד

לא מסוגל למצוא עבודה
וזה הדבר שהכי מפחיד
מפחד מראיון עבודה /מפנייה ממקומות /מהעבודה עצמה