בנות שהיו ביישניות ועכשיו כבר לא

שואל השאלה:
זה קשה אני פשוט התרגלתי לסתום את הפה ורק אם הם ניגשים אליי לדבר

שואל השאלה:
אני מאוד שקטה לידם ברמה של לא להגיד מילה, רק אם זה בא מהצד שלהם

שואל השאלה:
אני השנה מתגייסת, יהיה קל להכיר שם בנים?

תשארי לבד כמו אמא שלך גרושת זיונים

אממ מגיל קטן הייתי בחברת בנים, אז זה פחות משהו שבא אצלי לידי ביטוי בביישנות.
בעיקרון התחלתי לעשות דווקא דברים שיוצאים מאזור הנוחות שלי, שפחדתי לעשות.. כמו לדבר ולהשמיע את קולי בחדר עם עוד אנשים רבים.
בהתחלה זה מרגיש לך אולי לא נעים ומביך, אבל מתעלמים מזה והופכים את זה להרגל , וממש "מתאמנים" על זה.
ברגע שתנסי שוב ושוב אז זה כבר יהיה לך רגיל מתישהו ולא תחשבי על זה יותר מידי.
המטרה היא גם לא לחשוב ממש ובאמת לעשות את זה.
תביני שבנים זה גם לא חייזר, הם לא בדיוק שונים ממך ומבנות.
תארי לעצמך שזה כמו לדבר עם חברה.
אה ועוד דבר שעוזר אולי למי שמתמודד עם הבעיה של "מה יחשבו עליי", זה באמת להבין שלאנשים תמיד יהיה מה לומר ולרוב זה שלילי.. בסוף אלה רק רעשי רקע ואנחנו קובעים באמת מה לקחת ומה קורה בפועל.

שמתי פס על מה שאנשים חושבים עליי

פשות תדברי איתם3>

1. התחלתי לעבוד על הביטחון העצמי והערך העצמי שלי .
2 . הייתי גם כמוך ביישנית ומתביישת לדבר עם בנים . אבל אחריי שראיתי את ההצגה "משחקים בחצר האחורית" בתאטרון בית ליסין וזה השתנה לי גם קיבלתי ביטחון וגם אני יודעת איך להתנהל ולדבר עם בנים בצורה בטוחה וזהירה
(למה הבנים של היום כפרה...)