טריגר הפרעות אכילה מה דעתכם על הקטע שכתבתי?

ואני נעמדת על החתיכת זכוכית הזאת
ורואה מספר שאני מאוד מאוד לא אוהבת. מספר שצועק לי "תורידי אותי." "דחוף."
הקשבתי לו. כל משהו לא בסדר שהכנסתי לפה שלי, עוד הקאה אחת פה ושם, אבל המצב התחיל להידרדר.
החתיכת זכוכית הזאת הפכה לסיוט הכי גדול שלי.
מפה לשם, רק ניסיתי להעלות את המספר בחזרה.
רציתי שוב 40, לא 25. התחרטתי על כל רגע, התחרטתי על כל הקאה, אבל ידעתי שכבר אין דרך חזרה. למה להתעסק ב"אוף למה עשיתי את זה" אם אפשר להתעסק בלהציל את החיים שלי. גססתי, כאב לי, הייתי כולי עצמות. התגעגעתי לעור שלי, התגעגעתי לחזור להיות מי שאני. הילדה המאושרת שעד לפני שהיא ראתה את המספר 40 הכל היה טוב, הכל היה בסדר היא הייתה מאושרת וחייכנית. אני מתגעגעת אל עצמי של פעם, אבל אני יודעת שזה כבר לא יקרה. המספר 40 הרג אותי, מפה לשם- אני בשמיים, בגן עדן. אוכלת כמה שבאלי בלי לדפוק חשבון.
לכל אותן בנות שלא אוכלות בגלל מספר מפגר שכתוב על חתיכת פלסטיק, פאק איט. תחיו תחיים בלי לדפוק חשבון.