5 תשובות
תחזקי את האהבה שלך אליו. כמה שתאהבי אותו יותר (ותמיד אפשר לאהוב יותר) ככה יותר תסכימי איתו.
ועוד דבר - מותר לך להיות ביקורתית אליו - וזה אפילו חכם ומשפיע רק טוב על הקשר, אבל תגידי לו שאת מודעת לזה שאת לפעמים ביקורתית ושלא יקח את זה קשה.
ועוד דבר - מותר לך להיות ביקורתית אליו - וזה אפילו חכם ומשפיע רק טוב על הקשר, אבל תגידי לו שאת מודעת לזה שאת לפעמים ביקורתית ושלא יקח את זה קשה.
היי, שלום לך להלן כמה טיפים שימושיים...
1. קודם כל את צריכה להפנים, כי לפני שאת מטיחה בו ביקורת לפחות לחכות יום אחד. רוב הסיכויים כי אחרי כמה שעות התרעומת שלך כלפיו תתפוגג.
2. להפנים תובנה נוספת: גם כי אין אדם מושלם, וגם אם מישהו חושב שהוא מושלם אז זה החיסרון הכי גדול, לכן הבן זוג שלך אחרי ככלות הכל הוא מסווג כבן אדם ולא כמלאך צחור עם כנפיים בוהקות מלובן כמו ברבור באגם התכול, מותר לו לטעות, וגם מטעויות לומדים.
3. אם יש לך ביקורת ממש חשובה עליו, נסי לצאת איתן מחוץ לבית, כי בתוך הבית יש תחושה לא טובה כשמטיחים ביקורת (חנוק שם וזה רק מפוצץ את הראש במצבים כאלו מעצבים), כשכל זה קורה בחוץ על ספסל בערב עם אוויר טוב ומרענן, הדברים נשמעים אחרת הרבה בזכות האווירה הנעימה והסולידית של המרחב והשקט.
4. שיטת הסנביץ': גם אם את מוכרחת לתת לו ביקורת שלבי מחמאה לפני ואחרי, כשבתוך ככך מושלחת באמצע הביקורת. זוהי טקטיקה טובה אם כי אני לא אוחז ממנה כפורמולה אידיאלית (נימוק: אנשים רגישים מאוד לביקורת. אז תכלס' גם המחמאות והטקיטקות האלו לא אמורים להקל את הכאב של המבוקר בצורה טוטאלית).
5. לכתוב את כל התלונות עליו על מכתב, הנייר סובל הכל, כמובן שאל תשלחי אותו לבן זוג אבל שפכי את ליבך שם, העט והנייר יהיו עבורך במה ופלטפורמה אפקטיבית לפריקת כאב ותסכול.
6. לעולם לא לתת ביקורת כשהבן זוג חוזר מהעבודה, עייף, עומד לישון, ממהר בבוקר לעיסוקיו ולסדר יומו, באמצע עבודה שלו, או הכי גרוע בזמן אינטימי של קיום יחסי מין. (או לאחריהם).
7. כדי להיות פחות ביקורתיים עלינו להפנים כלל אחד פשוט! איתו אני מסיים, בעיני הוא אומר המון, הנה הוא: מדוע אנחנו רוצים לתת ביקורת? ייתכן כדי להיטיב את החברות שלנו והשהות שלנו עם האובייקט ייתכן אולי כי יש לנו תחושה של לשנות את העולם כדי שהוא יתנהל לפי האידיאולוגיה והמוטו שלנו בחיים אז אם זה כך אין לתת ביקורת כי זה רק מביא רע יותר מטוב (שורה תחתונה: איזה אדם אנו מכירים שהוא אטום לביקורת? שהוא מפגין אדישות לעלבונות או לחיצי הרעל של התכונות הלא חיוביות שלו?) ולכן זה עוד יותר מתסכל אותנו כי במקום שיהיה לנו טוב כפי שחשבנו באמצעות הביקורת נהיה לנו יותר רע כי הבן זוג נכנס לעמדת מגננה ומצדיק את עצמו או מיתמם או מכחיש זה במקרה הטוב, במקרה הרע זה ישום הטקטיקה הצבאית שאומרת: "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה", ואז הוא יורק עלינו מנות מרוכזות של עצבים אש וגופרית ללא התחשבות ובצדק (כי הוא לשיטתו מרגיש שהוא נלחם על הכבוד העצמי שלו, קרב אחרון בספר הפסיכולוגי "גברים ממאדים ונשים מנוגה" מוסבר כי גבר שמקבל ביקורת בטחונו העצמי נפגע עמוקות והוא יוצא כאיש מאדימי למלחמת נגד על כבודו האבוד). יש לו תחושה שאין לו יותר ממה להפסיד. ולמענה הוא פשוט נהיה קיצוני בתגובות שלו.
בהצלחה!
1. קודם כל את צריכה להפנים, כי לפני שאת מטיחה בו ביקורת לפחות לחכות יום אחד. רוב הסיכויים כי אחרי כמה שעות התרעומת שלך כלפיו תתפוגג.
2. להפנים תובנה נוספת: גם כי אין אדם מושלם, וגם אם מישהו חושב שהוא מושלם אז זה החיסרון הכי גדול, לכן הבן זוג שלך אחרי ככלות הכל הוא מסווג כבן אדם ולא כמלאך צחור עם כנפיים בוהקות מלובן כמו ברבור באגם התכול, מותר לו לטעות, וגם מטעויות לומדים.
3. אם יש לך ביקורת ממש חשובה עליו, נסי לצאת איתן מחוץ לבית, כי בתוך הבית יש תחושה לא טובה כשמטיחים ביקורת (חנוק שם וזה רק מפוצץ את הראש במצבים כאלו מעצבים), כשכל זה קורה בחוץ על ספסל בערב עם אוויר טוב ומרענן, הדברים נשמעים אחרת הרבה בזכות האווירה הנעימה והסולידית של המרחב והשקט.
4. שיטת הסנביץ': גם אם את מוכרחת לתת לו ביקורת שלבי מחמאה לפני ואחרי, כשבתוך ככך מושלחת באמצע הביקורת. זוהי טקטיקה טובה אם כי אני לא אוחז ממנה כפורמולה אידיאלית (נימוק: אנשים רגישים מאוד לביקורת. אז תכלס' גם המחמאות והטקיטקות האלו לא אמורים להקל את הכאב של המבוקר בצורה טוטאלית).
5. לכתוב את כל התלונות עליו על מכתב, הנייר סובל הכל, כמובן שאל תשלחי אותו לבן זוג אבל שפכי את ליבך שם, העט והנייר יהיו עבורך במה ופלטפורמה אפקטיבית לפריקת כאב ותסכול.
6. לעולם לא לתת ביקורת כשהבן זוג חוזר מהעבודה, עייף, עומד לישון, ממהר בבוקר לעיסוקיו ולסדר יומו, באמצע עבודה שלו, או הכי גרוע בזמן אינטימי של קיום יחסי מין. (או לאחריהם).
7. כדי להיות פחות ביקורתיים עלינו להפנים כלל אחד פשוט! איתו אני מסיים, בעיני הוא אומר המון, הנה הוא: מדוע אנחנו רוצים לתת ביקורת? ייתכן כדי להיטיב את החברות שלנו והשהות שלנו עם האובייקט ייתכן אולי כי יש לנו תחושה של לשנות את העולם כדי שהוא יתנהל לפי האידיאולוגיה והמוטו שלנו בחיים אז אם זה כך אין לתת ביקורת כי זה רק מביא רע יותר מטוב (שורה תחתונה: איזה אדם אנו מכירים שהוא אטום לביקורת? שהוא מפגין אדישות לעלבונות או לחיצי הרעל של התכונות הלא חיוביות שלו?) ולכן זה עוד יותר מתסכל אותנו כי במקום שיהיה לנו טוב כפי שחשבנו באמצעות הביקורת נהיה לנו יותר רע כי הבן זוג נכנס לעמדת מגננה ומצדיק את עצמו או מיתמם או מכחיש זה במקרה הטוב, במקרה הרע זה ישום הטקטיקה הצבאית שאומרת: "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה", ואז הוא יורק עלינו מנות מרוכזות של עצבים אש וגופרית ללא התחשבות ובצדק (כי הוא לשיטתו מרגיש שהוא נלחם על הכבוד העצמי שלו, קרב אחרון בספר הפסיכולוגי "גברים ממאדים ונשים מנוגה" מוסבר כי גבר שמקבל ביקורת בטחונו העצמי נפגע עמוקות והוא יוצא כאיש מאדימי למלחמת נגד על כבודו האבוד). יש לו תחושה שאין לו יותר ממה להפסיד. ולמענה הוא פשוט נהיה קיצוני בתגובות שלו.
בהצלחה!
תחשבי איך את היית רוצה שהוא יתנהג אלייך ואיך הוא יגיב לדברים שאת עושה?
לחשוב על זה עוד בקורת אחת ואין לך בנזוג
לשמור לעצמך.. או אולי לנסות להבין אותו.
באותו הנושא: