שאלה שלדעתי היא פילוסופית ואולי גם שאלה על מוסר (אלטרואיזם הורי) קצת ארוך.

השאלה מנוסחת למין זכר לצורך נוחות אך פונה לכולם,

תצאו מנקודת הנחה שיש לאח שלכם הגדול חברה ואתם לא אוהבים אותה, ולא את ההתנהגות שלה.
והחברה הזאת גרה בבית שלכם כלומר הם גרים ביחד איתכם ועם המשפחה כי ככה החליטו ההורים כי הם 'אוהבים' אותה.
עכשיו תדמיינו הורים שכל הזמן מנסים לרצות אותה שתפרגן להם על המאכלים והבישולים שהם מכינים כי הם אוהבים ומחפשים מחמאות, ועקב המחמאות האלה ההורים שלכם מתחילים אוטומטית לאהוב את החברה של אחיכם,
עכשיו, בגלל שאתם שונאים אותה והיא פגעה בכם אישית בין אם זה לבזבז לכם מים במקלחת כי היא התקלחה שעה רצוף, אכלה לכם את החטיף או הממתק שלכם ששמרתם, אכלה את השניצל שהחבאתם במקרר או אפילו בכללי שאתם מרגישים שהיא מועקה בבית ולא עוזרת בכלום, פחים, נקיונות, לא תורמת לבית ואוכלת חינם נקרא לזה ככה.

עכשיו, קרה מצב שרבתם איתה כסח. קללות, גידופים, ריב של החיים. היא מקללת אתכם ואתם אותה וכל זה קורה בבית שלכם ולא שלה, וההורים שלכם צופים מהצד.

עכשיו לשאלה,
*בגלל* שההורים שלכם אוהבים שהיא מחמיאה להם אז הם עיוורים מהדברים הרלוונטים שזה החוסר עזרה שלה ומבחינתם אתם לא צודקים במריבה, האם הם עדיין צריכים להיות לצד של הילדים שלהם לא משנה מה לאחר שהיא קיללה אתכם וזה כולל להטיח בה צעקות ולהגיד לה מי היא חושבת שהיא שהיא תדבר ככה על הילדים שלנו ועוד בבית שלנו ו-*לא* משנה מי צודק

או

שהם מתייחסים אליכם כאל "שווים" (בנכם לבין חברה של אח שלכם) והם מנסים להבין מי צודק ומי לא כדי לדעת במי להטיח.

מה האפשרות המוסרית והטבעית שההורים שלכם צריכים להגיב במצב הזה? *לדעתכם*
ותסבירו לי גם למה בבקשה.