למה בלנים בפונקציית מנה יש פעמים שיש שני תחומי הגדרה? גם איקס גדול מאפס וגם משהו אחר?

למכנה אסור להתאפס כי זה לא מוגדר,
ובחלק מהפונקציות כמו ln יש תחומי הגדרה משל עצמן, נגיד אסור מספר שלילי ב-ln
לכן נוצרים כמה

זה רק בפונקציית מנה או שורש
את מסתכלת שסך כל הביטוי שבתוך הלן לא מתאפס או שלילי וגם שסך הכל הביטוי במכנה לא מתאפס או שסך כל הביטוי בתוך שורש לא שלילי.

שואל השאלה:
מה לגבי הסימן של שונה מ או גדול מ..

שואל השאלה:
אז בעצם מה שעושים זה שלוקחים את מה שבתוך הלן ועושים גדול מ-0 וגם לוקחים את הלמטה בפונקציית מנה ועושים שונה מאפס?

שוב, יש ערכי x מסויימים שבהם ומעליהם או מתחתם הפונקציית לן/ביטוי בתוך שורש שליליים או מתאפסים (רק בלן כי יש שורש של אפס שזה אפס) ואת פשוט כותבת בתחום הגדרה שx חייב להיות גדול מ/קטן מ כדי שלן לא יתאפס/יהיה שלילי וכדי שהביטוי בתוך שורש לא יהיה שלילי. לגבי הסימון של שונה מ, זה בפונקציות מנה, שפשוט אפשר להציב כל x בפונקציה בלי לאפס את המכנה חוץ x ספציפי (או כמה), אז את כותבת שx שונה מהערך/ערכים האלה כדי שהמכנה לא יתאפס.

נגיד שיש לך פרבולה בתוך שורש, זה אומר שיש לך לכל היותר 2 נקודות איפוס. אבל בשורש אסור מספר שלילי, אז איך בדיוק תדעי מתי שלילי ומתי חיובי? אם תסתכלי על גרף הפרבולה או תסרטטי אחד, תראי מתי זה שלילי, נגיד האיפוסים שלך זה x=1 וx=2 ויש לך פרבולה בוכה, את יודעת שלפני 1 זה שלילי ואחרי 2 שלילי שוב, לכן התחום יהיה x<1 וx>2 אבל אם זה היה פרבולה מחייכת זה מתהפך לכן השלילי בין 1 ל-2 והתחום יהיה x בין אחד ל-2.
ספציפית כי זה שורש מותר אפס אז זה יהיה עם סימון קטן שווה