2 תשובות
היי לך,
ראיתי ששיתפת לפני כמה ימים וחשוב היה לי להגיב.
מהדברים שכתבת עולה שמצאת את עצמך ברגע מאוד מציף, אחרי שבוע שנשמע מתיש במיוחד, כשפתאום הכול הרגיש שעולה יחד ולא היה לידך מישהו להיות איתך בתוך זה.
נשמע שהרגשת את ההצפה מתקרבת, את הבכי שעולה, את העייפות הרגשית, וגם את התחושה שהגוף התחיל להגיב יחד עם כל מה שקרה בפנים.
מתארת לעצמי כמה זה יכול היה להיות מפחיד וקשה להיות לבד בבית ברגע כזה, במיוחד כשמהמילים שלך עלתה תחושה של סערה פנימית גדולה ורצון שמישהו יהיה איתך בתוך הרגע הזה.
מקווה שמאז אותו רגע הצלחת לנשום קצת יותר, ושאולי לא נשארת לבד עם כל מה שעבר עליך. עצם זה שבחרת לכתוב ולבקש עזרה ברגע כל כך מוצף, זה לא מובן מאליו. אולי היה בזה גם ניסיון למצוא מישהו שיוכל להיות שם איתך.
חשוב לא להישאר לבד עם התחושות האלו. אולי יש מישהו שאתה סומך עליו שתוכל לשתף אותו גם בדיעבד במה שעבר עליך. לפעמים עצם השיחה יכולה להקל מעט, גם אחרי שהרגע עצמו חולף.
אם תרגיש שזה נכון עבורך, תדע שאנחנו בעמותת סה"ר כאן בשבילך.
אתה מוזמן לפנות לצ'אט באתר לשיחה אישית ואנונימית, במרחב שקט ולא שיפוטי, שבו אפשר לדבר על מה שעובר עליך בקצב שלך ורק כמה שמתאים לך לשתף.
מצרפת קישור לצ'אט:
שלך,
מתנדבת סה"ר
אם בא לך תכתוב לי בפרטי אני יכולה לדבר איתך ותרגיש בנוח לפרוק❤
זה מאוד חשוב לשחרר לפעמים