אני מרגישה די עצובה רוב הזמן ויצא לי התקפי שאני ממש מתעצבנת ובוכה

מוזמנת לדבר איתי אם את רוצה

היי
אני יודע כמה זה קשה שאין לך איזה חברה טובה/ חבר טוב לפרוק לו את העצבים שלך וזה באסה גם לי זה קורה
שאני רוצה לפרוק לחברים שלי אבל הם מסתלבטים ולא באמת מבינים את המצב
אם את רוצה להירגע ממליץ לך ללכת לאיזה חוף ים בשקיעה ללכת ולבכות שם ולדבר לעצמך / לאבא שבשמיים לא יודע אם את מאמינה אבל כן זה עוזר מאוד!

כן
אלו החיים לצערי
מלאים בעצב ויגון ובדד ואלכוהול

שואל השאלה:
מה באמת בתור מישהו בן 44
אתה חושב שאלו החיים?
(בלי העליב כמובן) שואלת נטו מסקרנות
ונסיון חיים
אני באמת לא זוכרת מתי לאחרונה הייתי באמת שמחה
ושלמה עם החיים שלי ועצמי

רוב הזמן החיים קשים ועצובים
וואלה גם עליי עוברת תקופה קשה
אבל
זה שווה את זה בשביל התקופות הטובות
לדעתי

את באמת עד כדי כך עצובה?

שואל השאלה:
^^כן, אני מניחה שיש גם רגעים טובים, אבל תקופות טובות לצערי עדיין לא יצא לי לחוות. אני באמת מקווה שזה יקרה בתחילת השנה. זה באמת יקרה

^אני פשוט רוב הזמן לבד, וכשאני רואה ילדים בגילי שנהנים עם חברים, יוצאים ומבלים, אני לא אשקר יש איזו צביטה בלב. אין לי גם באמת למי לפרוק. וכשאני כן מספרת למישהו, זה מרגיש שלא באמת אכפת לו, כנראה כי אנחנו לא מספיק קרובים.
בהתחלה חשבתי שפסיכולוג יכול לעזור לי, אבל בפועל השיחות לא ממש זרמו. זה הרגיש מאוד כמו קשר של מטופלת ומטפל, ולא באמת הרגשתי שאני מצליחה לפתוח את הדברים. יש פעם בשבוע שעה, ולי אישית לפעמים רק בא לסיים את השיחה ולחזור הביתה.
אני מרגישה שאין באמת מישהו בעולם הזה שאני יכולה להגיד שאכפת לו ממני, ושגם לי אכפת ממנו באותה מידה. אני בסך הכול רוצה מישהי שארגיש שהיא כמו אחות בשבילי החברה הכי טובה שלי, מישהי שאני יכולה לסמוך עליה ולספר לה הכול.לעשות איתה שיחות נפש שעות ולצערי, כרגע אין לי מישהי כזאת.

כמובן שיש לי את אמא ואת האחים שלי, אבל עם האחים שלי אני לא בקשר, ואמא שלי גם עסוקה רוב הזמן. ואני רוצה קשר עם בנות בגילי, שאני חושבת שזה די ברור למה.

אני נגיד החלטתי שאני לא אתן לבדידות לעצור אותי
רואה ברגעים אלו ספיידרמן בקולנוע לבד
יוצא עם עצמי לברים
הליכות בים ויושב לפעמים בשקיעות
מנסה למצוא את ההנאות הקטנות בחיים - עד כמה שניתן

שואל השאלה:
ברור, אני לגמרי מסכימה, וזה גם מאוד תלוי בבן אדם שאתה. אני נגיד יכולה להגיד על עצמי שהייתי לבד מהחטיבה ועד התיכון, ובאמת שוואלה נהניתי מהלבד שלי. אבל לאחרונה אני מרגישה יותר את החוסר.
אני מרגישה שזה בדיוק הגיל שבו צריך ליהנות, לצבור חוויות וזיכרונות, גם אם לפעמים אלה טעויות. בסופו של דבר צריך לזכור שאתה עדיין ילד, ומותר לך לטעות, לנסות דברים ולחיות את התקופה הזאת.
עוד מעט אולי אני ארצה ילדים ומשפחה, ויהיו לי הרבה יותר אחריות ודברים על הראש. התקופה הזאת לא תחזור, ולכן אני רוצה להרגיש שבאמת חייתי אותה ולא פשוט עברתי אותה לבד.
לא באלי להיות זקנה ממורמרת

אז תנסי להכיר אנשים חדשים אני לא יודע באיזה מקום את עומדת אבל את יכולה להכיר בצבא או בעבודה או בלימודים אנשים שיכולה לבלות איתם ולהכיר