6 תשובות
דיכאון
חרדות
ocd
חלימה בהקיץ בלתי מסתגלת.
בעיקרון מה שעוזר לי זה בעיקר הכדורים לדיכאון ופשוט ליישם את מה שהפזיכולוגית אמרה לי על ה ocd.
חרדות
ocd
חלימה בהקיץ בלתי מסתגלת.
בעיקרון מה שעוזר לי זה בעיקר הכדורים לדיכאון ופשוט ליישם את מה שהפזיכולוגית אמרה לי על ה ocd.
פשוט לבכות או לחייך כל היום ומדי פעם להעיף הערה על מה עובר עליי אבל לא להיכנס על שיחה על זה. לא יודעת משום מה זה עוזר טיפה לשחרר מבלי להיות גלויה מדי
חרדה
ואני גם על הרצף בתפקוד מאוד גבוה
פריזמה
וגם בכללי אני אצל עזרה מפסיכולוגית הרבה שנים שזה גם עוזר
ואני גם על הרצף בתפקוד מאוד גבוה
פריזמה
וגם בכללי אני אצל עזרה מפסיכולוגית הרבה שנים שזה גם עוזר
אנונימי
היה לי דיכאון
אני עם חרדות
חרדה חברתית
כרגע לא עוזר לי כלום, אני ממש ברגע זה אמרתי לאבא שלי שאני חייבת לחזור לטיפול כי סיימתי טיפול פסיכולוגי עם מטפלת שהייתה לי שנתיים כמעט ואני חייבת עוד פעם.
והכדור שלי זה סרטרלין, לא לוקחת כבר הרבה זמן - לא ללמוד ממני - תעשו את זה על דעת הפסיכיאטר/ית ולא על דעת עצמכם.
אני עם חרדות
חרדה חברתית
כרגע לא עוזר לי כלום, אני ממש ברגע זה אמרתי לאבא שלי שאני חייבת לחזור לטיפול כי סיימתי טיפול פסיכולוגי עם מטפלת שהייתה לי שנתיים כמעט ואני חייבת עוד פעם.
והכדור שלי זה סרטרלין, לא לוקחת כבר הרבה זמן - לא ללמוד ממני - תעשו את זה על דעת הפסיכיאטר/ית ולא על דעת עצמכם.
אני מתמודדת עם טראומה מורכבת ודיסוציאציה מורכבת כבר המון זמן (עם שילוב של אוטיזם וadhd, מה שגורם לדברים נוספים כמו חרדה וכו)
אני לא בטיפול תרופתי, ואני גם לא במצב שאני יכולה לטפל בטראומה ב100% אחוז עדיין. הייתי גם בטיפול אצל פסיכולוגית בעבר אבל הפסקתי כי היא לא הייתה ספציפית לטראומה ויותר לסתם חרדה כללית, הרגשתי שהיא הולכת מהר מדי ולא מקשיבה לתחושות שלי.
מה שעוזר לי זה פשוט להימנע מטריגרים כמה שאפשר, כמובן שזה לא תמיד אפשרי, אני מוקפת בטריגרים כל בזמן, אבל לרוב אלו טריגרים פחות ישירים לטראומה עצמה ולמרות שהם גורמים לי להרבה דיסוציאציה אני כן יכולה להתמודד איתם, לעומת הטריגרים שמזכירים לי את הטראומה ישירות. הדיסוצאיציה שלי היא בעצם איך שאני מתמודדת עם דברים, לא בכוונה כמובן זה אוטומטי, אבל ככה המוח שלי מתמודד עם כל מה שאני חווה, בנוסף לדרכי התמודדויות אחרות לחרדה לדוגמא תכנון מראש. הדיסוצאיציה שלי היא מורכבת ותמידית, כלומר אני כל הזמן באיזשהי רמה של ניתוק, לפעמים זה יותר חמור ולפעמים פחות, אבל זה כל זמן.
אני כן מתקשה לתפקד, אבל אני פחות או יותר יציבה, והרבה יותר יציבה משהייתי לפני כמה שנים נגיד.
אני לא בטיפול תרופתי, ואני גם לא במצב שאני יכולה לטפל בטראומה ב100% אחוז עדיין. הייתי גם בטיפול אצל פסיכולוגית בעבר אבל הפסקתי כי היא לא הייתה ספציפית לטראומה ויותר לסתם חרדה כללית, הרגשתי שהיא הולכת מהר מדי ולא מקשיבה לתחושות שלי.
מה שעוזר לי זה פשוט להימנע מטריגרים כמה שאפשר, כמובן שזה לא תמיד אפשרי, אני מוקפת בטריגרים כל בזמן, אבל לרוב אלו טריגרים פחות ישירים לטראומה עצמה ולמרות שהם גורמים לי להרבה דיסוציאציה אני כן יכולה להתמודד איתם, לעומת הטריגרים שמזכירים לי את הטראומה ישירות. הדיסוצאיציה שלי היא בעצם איך שאני מתמודדת עם דברים, לא בכוונה כמובן זה אוטומטי, אבל ככה המוח שלי מתמודד עם כל מה שאני חווה, בנוסף לדרכי התמודדויות אחרות לחרדה לדוגמא תכנון מראש. הדיסוצאיציה שלי היא מורכבת ותמידית, כלומר אני כל הזמן באיזשהי רמה של ניתוק, לפעמים זה יותר חמור ולפעמים פחות, אבל זה כל זמן.
אני כן מתקשה לתפקד, אבל אני פחות או יותר יציבה, והרבה יותר יציבה משהייתי לפני כמה שנים נגיד.
הכדור האנטי פסיכוטי עוזר לי אבל הברינטליקס אנטי דכאוני לא
באותו הנושא: