מישהו יכול לתת לי סיבה אחת ללמה להמשיך לחיות?

כי החיים הם מתנה! חבל לבזבז אותם... העולם יפה!

תחשבי על המשפחה שלך.. היית רוצה שהם ייאבדו את הבן/הבת שלהם? תחשבי שאת בתור אמא עם היית מאבדת תילד שלך מה היית מרגישה.. היית רוצה שהם יישבו כל יום והתפללו שתחזור? וכל יום יש רצח אחר אז מה ייעשה לך טוב עם תתאבדי? לא תראה תמשפחה שלך יותר, תחברים.. ההורים שלך התאכזבו ממך כי הם לא יאמינו שהתאבדת והם יישברו.. ולא רק הם אלה כל הסבובים שלך..

החיים יפים אתה רק צריך למצוא היוםי בחיים!
אם אתה מצפה שמישהו יגיד לך תתאבד אז ממש לא!
תמצא סיבה לחיות תעשה דברים שאתה אוהב ואתה תראה יש סיבה לחיות!
אם אתה רוצה לדבר אז תפנה אליי בפרטי:-)

שואל השאלה:
זה בגלל המשפחה שלי וההורים שלי וחבר שלי זה בגלל כולם נמאס לי חבר שלי מזלזל בי המשפחה שלי מזלזלת אין לי ערך בכלל ואני בת

גם אני עברתי משהו דומה, ואני יכולה לעזור לך, את רוצה שמתכתב יותר בפרטי?

אני הייתי במקום שלך פעם, אם כמה שזה קשה תנסי למצוא, חברים אחרים במקומו, תבדקי אולי את יכולה לעבור לפנימיה או לגור אצל חברה טובה... אל תגמרי את זה, תגידי להורים שלך ולחבר שלך מה שאת מרגישה ואם את רוצה לדבר עם מישהו יש פסיכולוג, ואם המצב מתדרדר יש, את ער"ן. תאמיני לי שאת תגידי עוד, כמה שנים תודה שלא גמרת את החיים

שמחה. ואני לא מדבר על שמחה של "יש, מצאתי שקל על הרצפה", אלא אושר. את אולי לא שמחה עכשיו ואולי את חושבת שזה לעולם לא ישתנה, אבל לא משנה מה, בנקודה כלשהו בחייך בעתיד, את תהיי מאושרת. וזה שווה לחיות את החיים שלך עד הנקודה ההיא, בשביל הנודה ההיא

כי אין לך ברירה את חייב לחיות אסור להתאבד אם עכשיו את סובלת אם תתאבדי תסבלי פי כמה וכמה ככה אני מאמין

כי להורים אסור בתכלית האיסור לקבור את הילדים שלהם. זה נגד הטבע. המבוגרים צריכים למות קודם, זה הסדר הטבעי. אסור לשנות אותו.
כי החיים חרא, אבל יש סיכוי שהם אולי משתפרים.
כי את צריכה להילחם. כי להיות בן אדם זה חרא. אבל את צריכה לעמוד ולהתמודד עם מה שהעולם בא וזורק עליך. כי זה גם חרא.
כי להתאבד זה להראות חולשה לכל מי שרוצה שתסבלי. זה להפסיד. את מפסידה והחרא מנצח.
וכשהוא מנצח, הוא מתאכזר לכולם יותר. העובדה שאת לא תהי שם הופכת את העולם ליותר גרוע.
אני לא מגזימה. כל מי שאי פעם הכיר אותך יסבול. לא משנה אם היית הילדה השקטה בסוף הכיתה או הילדה המגניבה שעושה דברים הזויים וכולם מעריצים. כולם הולכים לסבול יותר, בעיקר הקרובים יותר.
הצעתי אלייך, אם את קוראת ספרים, תקראי את "מחפשים את אלסקה" מאת ג'ון גרין.
אל תתני להורים שלך לקבור אותך בבקשה. העובדה שאת רשומה לסטיפס אומרת שאת ענית כאן על דברים. עזרת לאנשים. את אדם טוב, אסור לך למות. אין מספיק אנשים טובים, ואלה שקיימים נמצאים לבד ומתים.

החיים לא תמיד קלים ולכל אחד יש תקופות שבהן הוא מרגיש רע ובדיכאון.
הרבה אנשים תמיד חושבים שהחיים שלי קלים והכי קל לי בעולם בגלל שאני מצליחה בלימודים ויש לי יחסית הרבה חברות ואני לרוב צוחקת, אף אחד בכלל לא יכול לחשוב שאי פעם הרגשתי רע/בדיכאון וכולם חושבים שהחיים שלי מושלמים. אבל לפני שנה הייתי ממש בדיכאון ולא רציתי לעשות כלום בכיתי כל לילה והיה לי פשוט רע (לא באשמת אף אחד, אני גרמתי לזה מעצמי).
אני אף פעם לא חשבתי על להתאבד בגלל שאני ידעתי שזה ישתפר, אני תמיד אוכל להכיר עוד חברים ונתתי צ'אנס גם לילדים שלא היו הכי קרובים אליי ורק הייתי ידידה שלהם (תכירי עוד חברים שיש להם השפעה חיובית ושמחה או תחזקי קשרים עם אנשים כאלה שאת כבר מכירה ואני בטוחה שהם ישמחו לעזור לך). כשאת מרגישה שלאנשים אכפת ממך ומכירה ומסתובבת עם אנשים את מרגישה יותר טוב. כשאני נשארתי בבית ולא עשיתי כלום או הייתי בסביבת דברים שדיכאו אותי ניסיתי להתרחק מהם, תמיד ניסיתי לצאת מהבית ולהסתובב בחוץ עם חברים או המשפחה (שלרוב מציקה לי אבל מתמודדים עם זה), ניסיתי להתלבש יותר צבעוני והרבה פעמים מה שאת רואה והחיצוניות שלך משפיעה על מה שאת מרגישה בפנים. לי זה עזר ועכשיו אני כבר לא בדיכאון.
אם חבר שלך מזלזל בך תזרקי אותו כי לא שווה לך לסבול בגללו ותמיד תזכרי שגם אם את מרגישה רע וחסרת ערך יש תמיד מישהו שאכפת לו ממך, ועכשיו גם לי אכפת.
אל תעשי את הטעות הזאת, אל תתאבדי ותתני צ'אנס לאנשים שיכולים להשפיע עליך לטובה.