המצבי רוח שלי משתנים כל שנייה, מהכי שמחה שיש אני יכולה להפוך למדוכאת והרגשה של ריקנות כבדה בלב, ושאני מדוכאת אני כל כך רוצה לבכות ואין סיבה לדיכאון הזה..

אולי יש לך הפרעה דו קוטבית. זה שאת לפעמים ממש שמחה וברגע את מדוכאת יותר מבן אדם רגיל. גם לי נראלי יש את זה: ( תלכי לפסיכיאטר הוא יבחין אם זה זה. אבל אומרים שאם לא שותים קפאין ומתנהגים רגיל או משהו כזה את כמו בן אדם רגיל. אבל זה בכלל לא בטוח שיש לך את ההפרעה הזאת:/

קוראים לזה "מאניה דיפרסיה", או בעברית "הפרעה דו קוטבית". כדאי לך ללכת לפסיכולוג:)

זה שינויים במצב הרוח, מה שקורה לכולנו, אבל אם השינויים חדים וקיצונים, יש סיבה ללכת לדבר ולטפל בזה... זו לא בעיה אם מזהים ומבינים שיש סיבה לכל דבר ויש מסובב.
הנה סיבה אחת-ריקנות, בדידות... והכל מתחיל במוח, במחשבה בראש. (שם שוכנת הנשמה)
האדם הוא יצור חברתי וכשהוא לבד יותר מידי, לא מחליף שיחות אהבה ועידוד עם חברים הוא מתחיל ליפול למחשבות מי ומה אני ומה קורה לי ואיך זה שאני לא חסר למישהו ואפחד לא שואל אותי ואז מתעוררים הרחמים העצמיים ותסריטים והרהורים מעציבים... ופתאום מבזיקה מחשבה נחמדה שיש משהו חיובי בחיים או נכנסת פתאום שיחה לטלפון או ביקור של חברה ושוב מתעודדים... ומצב הרוח שוב מתייצב ואז שוב ברגע בדידות או כשלון כלשהוא, שוב באה המחשבה למה זה קורה וכו'..
יש פתרונות לכל דבר כמעט, ניתן לשוחח עם מישהו מקצועי או מספיק שיהיה חכם ומכיל... והעיקר זה העבודה שלך מרגע זה...
ליזום לעצמך תעסוקה ולייצר בעצמך עם עצמך.. יעדים להשיג, בילוי ומילוי הפנאי וכך לא יהיה זמן למוח להתחיל עם הרהורים...
זה יכול להיות מעבודת עץ שתעשי לבד ועד משחק במחשב.. לא משנה, רק זכרי שכל דבר הוא זמני ורגעי גם העצב וגם האושר, ותפקידנו להזין את עצמנו בהנאות רוחניות, לגוף אנחנו נותנים בשפע, גם הנשמה זקוקה.
זה יכול להיות שירים או סרט או ספר טוב, בילוי עם חברות או קניות בשוק הכרמל.. לא משנה רק לא להכנס לפינות האלה.
אמרו חכמים, שמחה זו לא מצווה ועצב אינו עבירה, אלא מה?
תחילת כל חטא בעצב, תחילת כל רוגז וכעס וחמדנות ואי שביעות רצון וקנאה... כולן מתחילות מעצב
וכל מעשה חיובי כמו צדקה גמילות חסד הקשבה לזולת פרגון לחברה, כיבוד הורים, הכל ראשיתם בשמחה. לכן מצווה גדולה להיות בשמחה.
רק תחשבי אם היינו אנחנו חלילה עומדים בפני גזירת המן במדי ופרס, וחיינו היו תלויים לנו מנגד.. כשגזירת שמד מעל ראשנו... איזה צום וזעקה הקימו היהודים אז בשושן.. ב''ה גורלינו טיפה יותר טוב. פורים שמח!