רק אני חושבת שחוק חינוך חובה זה ממש כפייה?

זה לטובתך-_-
צריך גבולות בחיים, אתה לא רוצה להיות סתום אני מניחה.

לא

זה כפייה אבל זה טוב

שואל השאלה:
יש ילדים שיש להם חרדות ולא יודעים מה לעשות עם עצמם

זה כפייה אבל בלי זה לא תוכלי למצוא עבודה p:

עריכה: בובספוג לשרותך די צודקת...

זה באמת כפייה. וטוב שכופים עליך את זה...

שואל השאלה:
אתם מוזרים._.
יש עבודות בלי בגרות

למען האמת זה לא לטובתי. למה ללמוד מלא מקצועות שמבזבזות לי את הזמן ולא יעזרו לי בחיים? תנך בכלל לא יעזור לי בחיים וזה לא מעניין אותי בכלל. תנו לי את האפשרות ללמוד את מה שאני רוצה, לעתיד שלי, ואת השאר אלמד לבד אם ארצה. למה להכריח כוסעמק

שואל השאלה:
בובספוג מסכימה איתך
מה זה כל האיומים האלה תנו לי לעשות מה שבאלי

ילדים שיש להם חרדות מקבלים אישורים מיוחדים לבתי ספר מיוחדים או ללמידה בבית. אל תנסי להראות שמשרד החינוך הם בהמות. מי שיש לו בעיה מטפלים לו בה, לא מכים אותך עם שוט כל יום כדי שתלכי לבצפר.

שואל השאלה:
בהמות הם לא אבל מתחשבים הם עוד יותר לא
די כבר יש לי דיכאון נפשי מהמקום הזה נמאס לי

תלכו לבתי ספר שבו לומדים מקצוע.
לדעתי האישית זה טוב ואפילו מצויין. זה מקנה הרגלים (אחריות, להתעורר בבוקר, לעמוד בזמנים, בעומסים), זה מפתח את החשיבה ואת המוח, זה עוזר להיתפתח חברתית וכו'.

קצת
כאלו אני לומדת דברים שלא יכולים בכלל לעזור לי לעתיד
כאלו רק דברים ביסיים כמו מטמטיקה אחוזים כפל חילוק דברים בסיסים
וזהו

אז תלכי ותטפלי בזה, תגידי להורים שלך, לכו לפסיכולוג. אם בית הספר היה יודע על הדיכאון הוא היה מנסה לעזור ובטח שלא כופה עליך אבל אני מניחה שהוא לא יודע. כמובן שגם עדיף שהוא לא יידע כי בבית ספר לא באמת יודעים הרבה על מצבים נפשיים ומחלות אז הם סתם ייתנהגו אלייך כאילו את נמצאת בסכנת חיים או שאת מפגרת. תטפלי בזה, תעזרי לעצמך.

שואל השאלה:
מפעילים עלי לחץ על ההורים שלי שאם אני לא אלך יקחו אותי לפנימיה סגורה ( אם זה לא איום מה כן?) למה הם לא יכולים להבין שאני סובלת ורע לי אני חושבת על זה אני רואה שחור בעיניים זה כמו סיוט מתמשך

סתם אנשים רעים
כאלו מי הם?
מה שווה כל הסבל שלך בשביל מה?
יש דרכים יותר טובות לחנך

אם את מרגישה שקשה ושאין אפחד ואת לבד, תפני לסה"ר או לער"ן, הם יעזרו לך, הם שם בדיוק בשביל מקרים כאלה.
בנוגע להורים שלך, אולי זה קשה, אבל תנסי לבוא אליהם ולהגיד להם: אמא אבא, אני בדיכאון, קשה לי ורע לי, אני מרגישה לבד ותגידי להם פשוט את כל מה את מרגישה, תשפכי, וכשתסיימי לדבר קומי ותלכי.

שואל השאלה:
אין עם מי לדבר לא אכפת להם הם דורשים שאני אלך לבית ספר ואני מרגישה שאין לי איפה לקבור את עצמי

הלוואי עלי פנימיה. לא מרשים לי להיות פנימיסטית כי אני בת יחידה. ודרך אגב לגבי חשבון, אתה לא מפתח את המוח שלך ואת החשיבות בגלל שזה משוואות. נותנים לך סדר של משהו. אין פה משהו יצירתי

תקשיבי עכשיו הכל נראה לך אבוד, אבל בשביל לצאת מהדיכאון הזה, וכן זה אפשרי לצאת מדיכאון, חלק גדול מאוד מהעולם שהיה לו דיכאון יצא ממנו והמשיך בחיים, את צריכה לעשות משהו. אני בטוחה שאם תגידי להורים שלך בדיוק אבל בדיוק את מה שאת מרגישה, הכל, הם יבינו שהם טעו ושצריך לעשות משהו וזה לא סתם משחק שאפשר לאיים עליך וזה יעזור. ההורים שלך כנראה לא יודעים כל כך מה זה, תנסי לגרום להם לדעת. למשל, יש להם מחשב או משהו שהם נכנסים אליו הרבה? אז תיכנסי שם לאיזה כתבה על דיכאון או על סימנים שילדכם בדיכאון או משהו כזה ותשאירי פתוח, הם יבואו ויראו את זה. תשאירי להם סימנים, רמזים.. בבצלחה, ותמיד תזכרי שכדי לראות את הקשת בענן צריך לסבול קודם את הגשם.

לחלוטין כפייה.

שואל השאלה:
תודה לעונים
הבית ספר הוא זה שגורם לי להיות בדיכאון לא אכפת לי ללמוד אבל כל הילדים האלה שאני רואה אותם ומקבלת צמרמורת זה פשוט נורא אני מרגישה בגיהנום

אני לא כותבת כלום במחברת כבר חצי שנה לול

תבקשי לעבור בית ספר אולי

אפשר פשוט שיהיה חוק על מורה אישי כל יום במקום ללכת לבית הספר כל יום, אבל אי אפשר אחר כך להכיר אנשים:/